פרק 18-חיים חדשים…

lovestory345 13/11/2017 549 צפיות אין תגובות

חודש לאחר מכן:

"נו אבל תבחרי כבר" אמר בעצבים מזוייפים ודחף אותי בעדינות לעבר קצה הספה, צחקתי בקול וניסיתי לשנות את הבעתי לתמים.

"אבל אני לא אוהבת אימה, זה מפחיד אותי" אמרתי בקצת שקר. אני לא מתה על אימה אבל זה די מעניין.
הוא הרים את גבתו כלא מאמין וחטפתי את השלט מידו במהירות. הוא תפס את מוטני וקירב אותי ללא רצון קרוב אליו.

"חשבתי שאתה רוצה אותי רחוק ממך" הודעתי והוא הניד בראשו, הוא קירב את שפתיו לאוזני ושוב תחושה מוכרת וממכרת נוצרה בביטני וליבי. נשמתי נעתקה כשחום ליטוף הבל פיו המדיף ניחוח מנטה יצאה.

"אני רוצה אותך קרוב, תמיד" לחש ועיניו לא זזו מעיני, שפתינו קרובות אך משהו חוסם אותו מלעשות את מה ששנינו רוצים. מתח הורגש באויר ורציתי לשנות זאת.

"אקשן" פלטתי והוא הביט בי לא מבין, לקחתי את השלט מידו וניתקתי את קשר העין, מביטה לעבר המסך השטוח התלוי בקיר. אני לוחצת על מספר מקשים ומופיע לעיני סרט חדש שיצא לא מזמן, אני מזמינה אותו וחוזרת להביט בו שוב.

"מה בחרת?" הוא שאל כשמיד התחיל הסרט והתרחק ממני על מנת שאוכל להתיישב, "מהיר ועצבני" לחשתי והוא הימהם. אית'ן התרחק לכיוון המטבח והוא חזר עם חבילת פופקורן מלאה בחמאה וחמה, חיוך צדדי עטר את פניו והתיישב קרוב לידי. אגנו קרוב לאגני וראשי נח על כתפו.

משפחה

מצחיק לדעת כמה משפחה מוזכרת בסרט. הוא מלא ברגשות אך עם זאת הסרט מלא בכל כך אקשן.
הגעגוע חוזר ולא מתנתק, רעיונות ורצונות לראות שוב את משפחתי עולים למוחי ונמצאים עמוק בלשוני, משתוקקים לצאת אל אויר העולם אך הפחדים והחששות הנלווים עם המשפט התקוע סוגרים אותו בין סורגי השפתיים.

"מה קורה מאיה?" קולו הדואג של אית'ן קטע את מחשבותי ומלחמותי, הוא עצר את הסרט והביט בי, אך אני הבטתי לעבר המסך הקפוא מבלי להזיז שריר, הלחץ שנבנה על פניו גרם לידיו לעלות לפני ולהכריח אותי להביט בו.

דמעה קטנה השתחחרה מעיני והוא ניגב אותה ברגע אחד כלא הייתה, יבבה נפלטה החוצה והוא אחז את ידי בחוזקה.

"מה קרה אהובה? מה יושב על הלב שלך? את יודעת שאת יכולה לדבר איתי על כל מה שמפריעה לך, גם אם הוא יכאב לי" דיבר בכנות שלרגע חשבתי שאני נמסה תחת ידיו.

הנדתי בראשי ופניו הביעו רצינות ונחישות. אם המצב עכשיו לא היה כואב, הייתי חושבת עד כמה פניו נראוצ כל יפה והבעות הדואגות שיש לו כלפי מחממות את ליבי.

המשפט התקוע שורף את שפתי והוא לבסוף יוצא, אני מפחדת לדעת מה תגובתו כל כך.

"אני מתגעגעת" לחשתי בקצרה והוא קפא במקומו, הוא הבין על כוונתי. עיניו לא הביאו דבר ולא יכולתי להבחין או לדעת מה עובר עליו ומה הוא מרגיש לגבי רצוני.

הוא התרומם, עצר את סוף הסרט ויוצא מהסלון מבלי לומר מילה. צביטה קטנה עשתה את דרכה אל ליבי ועוד דמעה נוספת ירדה מפני אך לא היה מי שינגב אותה.

אני ישובה על הספא ורגלי מיקמו את עצמן שלובות ומכונסות לתוך עיגול של עובר וידי עטפו וסגרו אותי. יבבה קטנה יצאה מפי ללא שליטה ונתתי לעצמי להתפרק. אני כזאת מטומטמת שאמרתי על הגעגוע המצטבר שלי לאית'ן, הוא היה האדם היחידי שיכולתי לדבר איתו ולהרגיש חסרת בדידות במקום הריק הזה.

הוא שב ונעמד מולי, ראשי שהיה שקוע על ברכי עלה להביט בפניו ועיניו התרכו. הוא ניגב את אותה דמעה יבשה ובודדת וחייך חיוך מעודד.

"מישהי אמרה שהיא רוצה לפגוש את משפחתה, מי אמרה 'אני' ולא קיבלה?" שאל בחיוך והבטתי בו לא מבינה, עד לרגע שקלטתי שהוא באמת, עם החיוך הרחב שלו, שאני באמת הולכת לראות את משפחתי.

"אתה צוחק" קבעתי עובדה וניסיתי להשאר כמה שיותר רצינית אך החיוך המאושר שאיים לפרוץ, פרץ וחיבקתי אותו בחוזקה.

"אבל איך?" שאלתי כלא מאמינה וחזרתי להביט בעיניו, "לקח לי קצת זמן לשכנע אותו אבל הוא פשוט שטן" אמר ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק על הביטוי בעל המשמעות הכפולה. הוא הצתרף אלי וחיבקתי אותו בחוזקה.

"תודה" לחשתי בכנות.

"על מה?" שאל וחייכתי כשפני בתוך חזהו "על הכל"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך