הי. אחרי קריאת מספר סיפורי פנטזיה באתר, החלטתי לנסות גם את כוחי. ועכשיו משהותשתי, מקווה שיהיה לי כוח להמשיך. לפחות עוד פרק.

שם זמני: מרחב החלומות

27/04/2021 132 צפיות 8 תגובות
הי. אחרי קריאת מספר סיפורי פנטזיה באתר, החלטתי לנסות גם את כוחי. ועכשיו משהותשתי, מקווה שיהיה לי כוח להמשיך. לפחות עוד פרק.

פרק א’ – חרבות סאפאנה.

“בוא, שב. תן לי לראות מה הבאת עבורי.”

גאהון קא-ביג’ התיישב על הכסא. הוא הרהר לרגע, ואז הרים את אחד הילקוטים, ושפך את תכולתו על השולחן.

“בוא נראה.”, רכן בי-ג’אק לעבר השולחן.

“חמישה קשקשים, שתיים … ארבע… שש … “, הסוחר המבוגר ונמוך הקומה, הזיז עצמות מצדו האחד של השולחן לשני.

“בסך הכל תשע ושלושים. ביחד זה יוצא, המממ…, חמישים ושבע מאות ראביסים.”
בי-ג’ק ידע שאין לו צורך בסחורה, וגם ידע שמשרד הקסמים לא ישלם הרבה יותר משש מאות ראביסים עבורה.

גאהון נעץ מבט בערימת העצמות, בשקט ששמור לבשורות רעות. אחר-כך הרים את הילקוט השני והוציא מתוכו ארבע חרבות סאפאנה, והביט בבי-ג’אק בשתיקה.
הסוחר נאנח, נשען אחורה, שלף מטפחת ונגב את מצחו.

“אמרתי לך כבר בפעם הקודמת שהיית פה, אסור לסחור בחרבות סאפאנה! אתה יודע את זה!”

“הפעם הקודמת היתה לפני שנתיים. הבצורת כבר נמשכת שמונה שנים. אם לא אשיג ששת אלפים ראביסים, לא נשרוד עד החורף!”

“אתה מבקש ממני לסכן את חיי. ואת חייך!” בי-ג’אק הזדקף.

“רעב עדיף מתלייה?! קח אותן. בבקשה!”

הסוחר התכוון להפנות את גבו ללקוח ולסחורתו, כאשר הדלת נפתחה.

“חשבתי שתרצו קצת צ’י-פאתה.”

גאהון קא-ביג’ הביט בנרסיסס. היא היתה לבושה בפשטות, ועם זאת היה משהו אצילי בצניעותה. שמלה חומה רחבה עם קפלים של בת סוחרים, שנראה שתפרה בעצמה. חולצת כפתורים לבנה דהויה בעלת כתפיים רחבות. תמיד עברה בראשו אותה מחשבה, כשהיו נפגשים לאחר תקופה ממושכת. היא נמוכה מאשתי לא יותר מבחצי ראש. אלולא עורה החום והבהיר ואפה הרחב, כנראה לא היו מנחשים שהיא מגזע נמוך קומה. הוא הביט בה כשהניחה את המגש עם הספלים המהבילים על שולחן פינתי, ונעץ מבט בידיה. ציפורניה היו מטופחות, לא כמו של בנות הכפר, שעבדו בשדה. הוא חשב על ידיה של אשתו.

“תודה שהבאת הנה את החרבות. כל פעם שאני מביט בהן, אני נזכר מה עשה סבך למען משפחתנו ב”מלחמה הגדולה”. ”

מחשבותיו נקטעו, והוא החזיר את מבטו לבי-ג’אק.

הסוחר הרים את החרב והעמיד פנים, שהוא מתבונן בה, והכניס אותה בחזרה לילקוט. כך עבר עליהן אחת אחת. על כולן היה מוטבע סמל השבט של בהומי-מאז’אדור.

“תודה.” הוא פנה לבתו, וחייך חיוך מאולץ.

גאהון קא-ביג’ הנהן לעברה.

“מיין אוסאקה ליה אפאנא אור קאמארה באנא לונגה אנג’יר.”

גאהון הבין גוג’ארטית, ואפילו ידע לדבר קצת בשפה. תפקידו כראש הכפר, חייב אותו לעסוק לא מעט עם סוחרים גוג’ארטים. הוא הבין שנרסיסס שואלת את אביה לגבי סידורי השינה.

“ט’יק האי, ט’יק האי” ענה לה בי-ג’אק. היא נדה בראשה ופנתה לצאת מהחדר, ואז שוב פנתה לאחור,
“אנג’יר תבוא עוד רגע לקבל ברכת לילה.”

בי-ג’אק הנהן, והיא יצאה.

“אין טעם שאשאר, לא ארצה להכביד עליך.”

“בבקשה אל תעליב אותי שאקטי-ג’יישז. השמש כבר שוקעת. לא תוכל לחזור לכפר בפחות משבע שעות, והדרך מלאה שודדים.”

גאהון ידע שבי-ג’אק צודק. הבצורת והמגיפה הותירו אנשים בלי פת לחם, ורבים התדרדרו לפשע. בעצמו חשב שאולי מישהו עוקב אחריו בדרכו לצ’אטנונגאנב. עם זאת, רק שודד טיפש במיוחד ירצה לגנוב חרב סאפאנה. הוא גם ידע שמצוות הכנסת האורחים חשובה מאד לבני הגזע הגוג’ארטי, ולא רצה להעליב את מארחו.

“תודה לך על אדיבותך.” מלמל גאהון, נועץ מבטו בילקוט.

בי-ג’אק עקב אחרי המבט.

“אתה יודע איך זה, “החרב בוחרת את הלוחם”.” אמר בטון מתנצל.

“אני לא לוחם, אני חקלאי! ת’יל עלוב” . בלי להתכוון, הוא הרים את קולו.

“אז תגדל משהו!”

“חתיכת…” ולפני שאמר את שהתכוון לומר, השתתק. סומק עז הציף את פניו. שפתיו רטטו. מבטו שהיה רגע לפני ממוקד בעיניו של הסוחר, התפזר עד שלא היה כבר בחדר, אלא מרחק שנים משם. בלי משים הוא הרים את ידו והניח אותה על לחיו הימנית. לרגע היה נדמה שדמעות נקוות בעיניו, אך הוא התעשת מהר וניגב אותן ואז פנה לבי-ג’אק כמבקש להתנצל, אך בי-ג’אק היסה אותו. אם היה זה אדם אחר, הפגישה היתה מסתיימת באותו הרגע.

הסוחר התיישב והתבונן בילקוט שהיה עדיין מונח על השולחן. אולי גאהון צודק. אולי הוא כבר לא ראוי לסאפאנה. החרב הזכירה לו את מא-האן,סבו של גאהון. כמה חייבת משפחתו לאדם האציל הזה.

הדלת נפתחה וילדה קטנה כבת שבע נכנסה לחדר מחוייכת ורצה לזרועות הסוחר הזקן.
“לילה טוב, סבא”
“לילה טוב, תאנה קטנה,” חיבק אותה חזק יותר מהרגיל. “שהאגג’אר יקשטו את חלומותייך.”

מבטו של בי-ג’אק היה מצועף. המחשבה הקודמת התערבבה בראשו עם כניסתה של נכדתו, ולבו פעם בקרבו.

גאהון הביט בשניים, וחשב על להאל, בתו שלו, שגם לה ימלאו שבע שנים בחורף. ילדה שנולדה לתוך הבצורת ולא הכירה משהו אחר. המחשבה שלהאל ואנג’יר בנות אותו גיל, התחדדה אצלו והוא התפלא שמעולם לא חשב על כך קודם לכן.

“שהאגג’אר יקשטו את חלומותייך, סבא.” ענתה הנכדה השתחררה מהחיבוק, ורצה מהחדר לזרועות אמה.

כשהדלת נסגרה, הסוחר התרומם מכסאו, הסתובב לארון שהיה מאחוריו, פתח אותו והוציא מתוכו שמונה שקי כסף והניח אותם על השולחן. “שמונה מאות עבור הסחורה,” ואז הסתובב והוציא עוד שמונה שקים. “ועוד שמונה מאות. הלוואה. ללא ריבית. תחזיר לי כשתוכל. שש מאות ואלף. זה אמור להספיק לך לשני ירחים כמעט.”
“ומה יקרה אחרי שני ירחים?”
“החולם הגדול כבר ימצא משהו.”
גאהון נאנח. הוא לא האמין בחולם, וגם לא באף אחד מהאלים האחרים, אבל באותו רגע הרגיש שהוא מוכן להאמין שנס כלשהוא יקרה. הוא הזדקף, והושיט את ידו לסוחר.

“תודה לך על אדיבותך.”

“נשבעתי לאבי, שאקטי-ג’יישז. שלושה דורות.”

גאהון הכניס את שקי הכסף לילקוט הריק, הרים את שני הילקוטים, פנה לדלת, ואז נזכר בדבר נוסף והסתובב.

“אוכל לבקש ממך טובה נוספת?”

“דבר.”

“יש לך יונת דואר לדאיאגאנב?”

“לא. רק לקראפאגאנב. מחר אקבל לדאיאגאנב.”

“אוכל לשלוח מברק הערב?”

“כמובן.”

“לילה טוב.”

“ליל מנוחה.”

* * *

גאהון נכנס לחדר שהוקצה עבורו. נרסיסס כבר הספיקה לסדר את החדר עבורו ולפרוש סדינים נקיים על המיטה. זה היה חדר קטן, אבל ההקפדה על פרטים הורגשה בו. מיטתה של אנג’יר עמדה בקצה אחד של החדר. על הקיר מעל המיטה היתה רקמה, ליל כוכבים, שני הירחים מחייכים, ומשפט בגוג’ארטית. הוא זיהה את האותיות, אבל לא הבין מה כתוב. שולחן קטן עמד בפינת החדר ועליו קסת דיו, נוצה ודף מכתבים. מיטתה של נרסיסס עמדה בפינה השלישית ליד ארון קיר קטן. הוא עצמו העדיף לישון באסם לצד סוסו, אבל הרגיש שהעליב את בי-ג’אק כבר פעם אחת כשביקש לא להישאר להתארח.

גאהון עמד עוד דקה ארוכה והתבונן בחדר. לרגע דמיין איך יעניק יום אחד ללהאל חדר דומה לזה.”אבל אנחנו ת’יל,” חשב “לא סוחרים. אף פעם לא אוכל להרשות לעצמי ריהוט כזה.”

הוא יצא מהבית וצעד לעבר האסם. הירחים האירו לו את הדרך ורוח ואסאנטה חמימה עטפה אותו.

“רק כוכב בודד נותר,
נעצב, הזיל דמעה.
את חמשת חבריו, הים כיסה…”

נרסיסס הבחינה בו נכנס לאסם, השתתקה וחייכה לעברו. אנג’יר שכבה לצדה על החציר, עיניה כבר היו עצומות ונשימתה כבדה. גאהון הבחין שנרסיסס לבושה כותונת לילה, חייך לעברה והסיט בחופזה את מבטו. אז ניגש בשקט לסוסו וליטף את רעמתו. הוא התבונן סביבו מחפש דלי למלא בו מים, כששמע את נרסיסס לוחשת לעברו.
“דאגתי כבר לסוס. הוא אכל ושתה. אתה יכול להיות רגוע.”

גאהון, פנה אליה וחייך.

“תודה לך על טוב ליבך. לילה טוב.” ושוב הסיט מהר את מבטו.

“ליל מנוחה.” הוא שמע אותה עונה כשיצא מהאסם.

כשחזר לחדר מצא על השולחן כלוב עם יונת דואר. הוא חימם את השעווה בנר, התיישב וכתב אגרת קצרה, קיפל, חתם בשעווה והצמיד לרגלה של הציפור. אחר כך הסיט את הוילון, פתח את החלון ואת דלת הכלוב. היונה דלגה החוצה. סקרה את החדר ואז במשק כנפיים רועש המריאה אל תוך הלילה. בין רגע נעלמה לתוך השמיים השחורים ורעש משק הכנפיים פסק.

גאהון חלץ את נעליו, הניח אותם לצד המיטה, נשכב במיטה עם בגדיו ועצם את עיניו. לרגע עוד חשב על סבו, ומיד נרדם.

* * *

בחלומו הוא ישב על המיטה בחדרו. על כסא מול המיטה ישב סבו והביט בו בעיניים עצובות, והוא הביט בסבו חזרה. הסוחר ישב לצד סבו וספר עצמות, ולמרות שהיה נראה שקוע בעיסוקו, גאהון ידע שהוא מת. הוא נסה להפנות את תשומת לבו של סבו, לעבר הסוחר המת, שהמשיך לספור עצמות, אבל לא הצליח להוציא הגה מפיו. הוא הרגיש את התסכול גובר בתוכו, מביט שוב לסוחר שהפך לילד ומתחבא עכשיו מתחת למיטה וכשהוא מרים שוב את המבט, החדר נראה ארוך, וסבו יושב הרחק הרחק ממנו.

כשהתרנגול קרא, הרגיש גאהון כאילו לא עצם עין כל הלילה.

שם זמני: מרחב החלומות
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (8)

התחלה מעניינת!
אני לא יודע איך אתה עשית את זה, אבל הרגשתי שכל דמות ‘חיה’ כבר ברגע שבו היא הוצגה. נשאבתי מהר מאוד אל האווירה וכמות המידע על העולם הזה מועטת, אבל מספיק כדי לגרום לי להתעניין ולהתחיל לשאול שאלות. ניסית, ולדעתי הצלחת בגדול.

בכל זאת, יש לי כמה הערות שכמובן כולן נובעות מדעה אישית.

שמות- השתמשת כאן בשמות לא פשוטים. מצד אחד אני אוהב את זה, השמות האלו תורמים לאווירה ולייחודיות של העולם הזה. מצד שני, נאמרו כל כך הרבה שמות ואני הייתי צריך לגלגל אחורה כמה פעמים לוודא שאני מבין על מי מדובר. אם אתה משתמש בשמות כאלו, לדעתי כדאי להמנע מלהציג הרבה דמויות בו זמנית.

היא נמוכה מאשתי לא יותר מבחצי ראש.- הסיפור כתוב בנקודת מבט שלישית, וכאן זה נראה שהמשפט מסופר מנקודת מבט ראשונה. אולי כדאי להוסיף גרש במחשבות: ‘היא נמוכה מאשתי לא יותר מבחצי ראש.’ לדעתי זה יעזור בקריאה.

חמישים ושבע מאות ראביסים- האמת שכאן די התבלבלתי. האם מדובר בשני סוגים שונים של מטבעות? או שזה לקוח מתרגום מאנגלית בסגנון של: “fifty seven hundred” כלומר 5,700?
בעברית לא יצא לי להתקל בשימוש כזה, לכן אולי עדיף שימוש באלפים.

הפסקה האחרונה לא הייתה מובנת מבחינת כתיבה. האם הסוחר היה מת באותו רגע, או שגאהון הבין שבזמן הנוכחי הוא מת? ואז הוא הפך לילד והתחבא מתחת למיטה, מאיפה המיטה הופיעה?
משהו הפריע לי ברצף האירועים בפסקה הזו, או שאולי אני צריך לקחת בחשבון שזה חלום.

אני מקווה, אולי אפילו יותר ממך, שיהיה לך כוח להמשיך. סקרנת אותי ועכשיו אני רוצה עוד.
מחכה להמשך! D:

27/04/2021 17:54

    מאקס, שלום. תודה על התגובה, והביקורת הבונה. הרבה פעמים קשה להסתכל ביושרה על משהו שכתבת, לפעמים זה גם מהסיבה הפשוטה כי לי יש דברים שהם מובנים לי, ולא בטוח שהעברתי אותם מספיק טוב.

    התגובה שלך עוזרת לי למצוא את הקשיים בסיפור, אחרי שקראתי אותה וקראתי את הסיפור שנית, הבנתי על מה אתה מדבר.

    לגבי השמות. אני מכיר את התחושה. כשאני קורא רומן רוסי, שלכל דמות יש שלושה שמות בערך, לוקח לי זמן להבין. העניין הוא שאחר-כך זה מאוד מספק, אז אני קצת מתלבט.

    לגבי עניין המחשבות. אתה צודק. האם יש איזו קונבנציה? אני שונא להכניס מחשבות לגרשיים, וגם לא רוצה להשתמש בשני סוגים שונים של גרשיים, מצד שני לא מדובר באמת בסיפור בגוף ראשון. אני צריך לפתור את זה.

    לגבי עניין המספרים. חשבתי לעשות את זה תנ”כי. במקום ארבעים ושתיים לדוגמא לרשום שתיים וארבעים. היום זה קצת נשמע כמו שעה, אבל רציתי כיוון מעניין. אני אשקול את העניין.

    החלום באמת לא מספיק ברור. רציתי שהוא יהיה מעורפל, אבל לא מבחינת הבנת הטקסט, אלא הסימבוליות. אני אתקן.

    בעיה אקוטית יותר היא שאני מרגיש שפספסתי את הרעיון המרכזי, והוא הפסיכולוגיה מאחורי דמותו של גאהון. אחרי שקראתי שוב את הפרק, הבנתי שהוא אמור לעסוק בשאלה האם גאהון ראוי או לא ראוי לשאת את החרב, ואני בניתי אותו כדמות רגישה (כמעט באופן קיצוני, כי זה האופן היחיד שאני מכיר) ואחר-כך הוא (כמעט) פולט הערה גזענית שזו הדרך שלי ליצור את הספק, וזה נשמע לי עכשיו מופרך לגמרי ומאולץ. אין אדם כל-כך רגיש, שהיה עושה משהו כזה. זה יאלץ אותי לשכתב את הדמות, וגורם לי לחשוב על המורכבות שיש ביצירת סיפור כזה, וסוג הכישורים שעדיין לא רכשתי.

    בכל אופן תודה שהארת את עיני.

    28/04/2021 09:21

מעניין…
זו פנטזיה ‘כבדה’ בסגנון טולקין. טרחת להגדיר את היקום; ליצור גזעים; לחשוב על שפות; אמונות; שמות; מורשת… בקיצור- כבוד!

את עניין המספרים הבנתי מיד. תנכ”י. יש לי חיבה לשפה גבוהה.

לגבי תוכן או פסיכולוגיה, זו רק ההתחלה. עדיין לא הכרתי את הדמויות ואת עולמן בכדי להביע דעה בעניין.

בהמשך לדבריו של מאקס, עניין השמות מכביד על הקורא. זה לא אומר שעליך לוותר על הייחודיות והמיוחדות של השמות; כדאי להכיר אותם כמו שלומדים לשחות- אחד, מתרגלים; שני- מתרגלים, וכן הלאה.
אם יצא לך לראות את הסדרה ‘זינזאנה’ – משהו דומה. שם, כבר בפרק הראשון היו לפחות חמישה דמויות עם קרחת מלאה, אף אחד מהם לא היה שחקן מוכר. מי זה מי?

מחשבות, וכן ביטוי בתוך ציטוט, יש למסגר בגרש יחיד מכל צד, בצורה ‘כזאת’.
כמספר־על או מספר־כל־יודע, ניתן להכניס מחשבות כחלק מהסיפור:
“הוא חשב ש-” “זה הזכיר לו…” “זה היה מעניין עבורו כיוון ש-”
“עכשיו, כשחשב על זה, היא היתה נמוכה מאשתו לא יותר מבחצי ראש”.

מדי־פעם, ולא באופן עקבי, הוספת שני סימני פיסוק ביחד. למשל פסיק אחרי שלוש־נקודות, או פסיק אחרי ציטוט שהסתיים בנקודה. כדאי לוותר על הסימן השני.
באותו עניין: “אתה יודע איך זה, ‘החרב בוחרת את הלוחם’.” – את הנקודה אפשר להכניס אל בין הגרשים, ולהימנע ממרכאות נוספות:
“אתה יודע איך זה, ‘החרב בוחרת את הלוחם.’ (מבלי לסגור את הציטוט).

גם אני מחכה לפרק הבא.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

28/04/2021 16:50

    חמש דמויות. חשבתי על חמישה אנשים… אבל אי אפשר לערוך תגובות.

    ואם כבר תגובה נוספת, משהו קטנטן: מקף־כתף. יש הבדל בין “כשאוהבים – שום־דבר לא מפריע” לבין “כשאוהבים שום – דבר לא מפריע”.

    28/04/2021 16:56

    שוב, תודה על התגובות.

    לוקח לתשומת לבי.
    שילוב המקף־כתף קוסם לי, אבל אני לא מצליח להוסיף אותו בוורד בפשטות. רק בעזרת העתקה/הדבקה וזה קצת מתסכל. (ראיתי שרשמת לי באחת התגובות, אבל זה לא הצליח כמצופה)

    לגבי הציטוטים, חשוב לי לעשות את זה כמו שצריך. אדאג לתקן.

    אני מנסה להעזר בתגובות כרוח גבית לכתיבת הפרק הבא. לבנתיים הרוח נושבת דלילה.

    29/04/2021 15:12

את מקף־הכתף תוכל ליצור בעזרת מקש Alt השמאלי והקלדת 0206 בעודו לחוץ (כולל האפס בהתחלה).
אם עברת לחלונות 10 – בעזרת מקש Alt הימני וסימן ‘מינוס’ (שבין ‘אפס’ ל’שווה’)
באתר יש מידע נוסף.

29/04/2021 21:39

<a href=”https://alefalefalef.co.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A3-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99/”>אלף־אלף</a>

29/04/2021 21:42

סליחה, תקלה.
פעמיים ניסיתי ליצור קישור, ובשתיהן נכשלתי. צריך לבדוק איפה הבעיה.

בינתיים, הפניה נוספת ללא קישור:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2710031&forum_id=771

בתגובה השביעית, של momoil, יש שני סרגלים לוורד: ניקוד וטעמי־המקרא. מקף־הכתף נמצא בסרגל טעמי־המקרא.

29/04/2021 21:48
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך