הסיפור נכתב ברגע של בדידות, אבל אתם יכולים לקחת אותו לכל מקום שתרצו, זה בידכם עכשיו.

הדרקון האחרון בעולם

02/10/2017 1246 צפיות אין תגובות
הסיפור נכתב ברגע של בדידות, אבל אתם יכולים לקחת אותו לכל מקום שתרצו, זה בידכם עכשיו.

איש לא גילה לכם , מן הסתם, שאי שם – מחוץ לארץ האגדות – חי לו דרקון אחד: הדרקון האחרון בעולם.

הוא היה זקן מאוד ועייף עוד יותר. ומזה שנים רבות לא חטף נסיכה. הוא כבר איננו חוטף נסיכות משתי סיבות: ראשונה – קשה מאוד למצוא נסיכה אמיתית בימינו. וסיבה שנייה – אין זה נאה לדרקון בגילו ובמעמדו לעסוק בשטויות שכאלה.

אולם יום אחד, בעודו יושב לו בנחת בטירתו, שותה קקאו ומחמם את טלפיו האיומות מול האח, נזכר הדרקון בימי נעוריו הרחוקים. לפתע חשקה נפשו לחטוף – רק עוד פעם אחת ואחרונה – איזו נסיכה. הוא נעל, אם כן, ערדליים (כי היה די קר בחוץ), חבש כובע צר חם ויצא מן הטירה.

כך הלך והלך עד שפגש בנסיכה. התבונן בה הדרקון היטב. בחן אותה מכף רגל ועד ראש בעין ביקורתית ושאל: ״את נסיכה?״

״בטח,״ השיבה הנסיכה, היא הייתה יפה מאוד. כי הרי זוהי חובתם של הנסיכות – להיות יפות. ואת הנסיכה שלנו חינכו היטב למלא את כל חובותיה.

״טוב, אז אחטוף אותך,״ החליט הדרקון.

״איזה יופי!״ התלהבה הנסיכה ועיניה נצצו, ״זה יהיה ממש כמו באגדות… תגיד, לא שכחת איך עושים את זה?״

״גם כן בעיה, לחטוף נסיכה,״ נעלב הדרקון. ״לוקחים אותה מתחת לבית השחי ונושאים אותה לאן שצריך.״ והוא לח את הנסיכה ונשא אותה תחת לבית שחיו, עד לטירה שלו.

״עכשיו צריך לכלוא אותך,״ אמר לנסיכה. ״את מעדיפה במרתף? או בכלוב האבירים?״

הנסיכה העדיפה שיכלא אותה באולם האבירים.

״במרתף בוודאי חושך ומלא עכברים,״ אמרה. ״אתה יודע, ניסיתי פעם לחבב עכברים, אבל לא כל כך הצלחתי…״

״אין דבר,״ ניחם אותה הדרקון, ״גם אני לא אוהב עכברים.״ והוא כלא את הנסיכה בכלוב, באולם האבירים אשר בטירה. והלך קצת לנמנם.

אחרי שקם, אכל הדרקון מרק מלפפונים. ואילו הנסיכה אכלה חביתיות עם גבינה, כי לדעתה מרק מלפפונים היה מאכל פשוט מדי לבני אצולה שכמותה.

אחר כך הם שיחקו קלפים. הנסיכה ניצחה כל הזמן והדרקון נעלב מאוד. הוא כלא אותה שוב בכלוב והלך לישון. הדרקון נחר בקול חזק נורא והנסיכה לא הצליחה להירדם. לכן, למחרת בבוקר, היה לה מצב רוח איום ונורא.

״מה את כועסת כל כך?״ התפלא הדרקון, שישן מצוין כל הלילה.

״ולמה שלא אכעס?״ צרחה הנסיכה, ״נחטפתי בידי דרקון ואין לי מושג מה יהיה גורלי. זה לא מרגיז?

״אה, אל תגזימי,״ אמר הדרקון, ״הרי את יודעת טוב מאוד מה יהיה: יבוא אביר אמיץ לב ויציל אותך מידי, אחר כך תתחתני איתו ותלדי המון ילדים משונים.״

״למה משונים?״ התעניינה הנסיכה.

״ילדים של אבירים חייבים להיות משונים,״ הסביר הדרקון. ״הם ילבשו שריון מתכת וקסדה עם נוצות של בת יענה וילחמו בדרקונים חפים מפשע.״

״אתה צודק,״ הסכימה הנסיכה. ״אני יפה מאוד ואין ספק שמישהו יבוא להציל אותי, אני אתחתן איתו ואחר כך אצטרך לבשל המון ארוחות לאביר שלי ולילדיי המשונים. ואני אבשל ואבשל עד שאזדקן ואתכער. טוב, אבל אז כבר לא אצטרך להיות יפה, כי יהיה לי כבר בעל…:

״לאו דווקא! תמיד כדאי לך לשמור על ההופעה החיצונית,״ התנגד הדרקון, ״קחי אותי לדוגמא, אני זקן – אבל עדיין נאה! אינני מזניח את עצמי, אני שומר על דיאטה, מרבה לישון ומדי פעם אני מושח את כל פרצופי בקרם אבוקדו.

למחרת הגיע אביר אל הטירה. הוא עטה שריון של כסף וחבש לראשו קסדה מעוטרת בנוצות של בת יענה.

״היי, נסיכה, את שם?״ קרא האביר.

״אני מצטערת, זו טירה פרטית והכניסה לזרים אסורה,״ אמרה הנסיכה.

״אבל אני אינני זר! אני אביר אמיץ לב ואציל נפש, שבא להציל נסיכה מציפורני הדרקון,״ התקומם האביר.

״אין לי עכשיו זמן להינצל,״ התעקשה הנסיכה. ״עליי לבשל מרק מלפפונים בשביל הדרקון. בוודאי ישוב מעבודתו עייף ורעב, אתה מבין, הוא לא כל כך צעיר…״

״אז מוטב שאחכה לו,״ אמר האביר. ״גם אני אוהב מרק מלפפונים.״

הדרקון התעצבן מאוד כאשר חזר לטירה ומצא שם את האביר. ״אני מקווה שלא עולה על דעתך להילחם בי,״ נהם בכעס. ״אני עייף כל כך שתוכל לבתר אותי בחרבך בלי שום מאמץ.״

״לא, לא, אין בכוונתי להילחם,״ התנצל האביר, ״אם רק תכבד אותי במרק מלפפונים ותיתן לי את הנסיכה – ארכב מיד לדרכי.״

אבל הנסיכה הלמה בשולחן בתרווד שבידה וקראה שלא! היא איננה מוכנה בשום אופן לבשל כל ימי חייה ארוחות מסובכות ולגדל בביתה פלוגה של ילדים מוזרים, שחובשים קסדות עם נוצות של בת יענה… ורק כאשר נשבע לה האביר לקחת את כל המשפחה פעמיים בשבוע למסעדה, והבטיח שהילדים לא ילבשו שריון, אולי רק בשבת, וגם הסכים לקנות לה כלב, חתול ושתי לטאות ורודות – רק אז השתכנעה הנסיכה והסכימה להתחתן איתו.

אם כן, רכבו להם השניים לדרכם על גבי סוס אצילי, מקושט בנוצות של בת יענה, והדרקון עמד על הגזוזטרה ונפנף להם לשלום בממחטה.

וכאשר נעלמו באופק, חזר הדרקון לאולם האבירים, הכין לעצמו כוס קקאו, ובעוד הוא מחמם את טלפיו הנוראות מול האח, חשב שבעצם היה יכול להיות נחמד מאוד אילו היו באים אורחים פעם בשבוע, לאכול יחד איתו צלחת של מרק מלפפונים…

הדרקון האחרון בעולם
דרוג הסיפור 4.2 | 5 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך