סיפורי עם

הוא נאבד בתוך עצמו, שומע את הד קולו, קורא אי שם לעצמו. ~~~ עמדתי, הפנים שלי הביעו באופן מדויק להפליא את ההפך ממה שבאמת הייתי. החזקתי את היד שלי, הכנסתי […]

שלי כהן התבוננה בבניין העצום מתנשא אל-על, על כל מאות חלונות הזכוכית שבו. כשנפתחה דלת הכניסה החלקה, הלוגו של "תעשיות בלו-ריין" נחצה לשניים. היא לא תשקר: כל זה חדש לה, […]

מה אם אני אף פעם לא ארגיש משהו, האם משהו ישתנה אי פעם? הרגש לא קיים יותר וזה מרגיש כמו דף לבן שאני חותכת עם העט ומשחיטה עד היסוד, מחפשת […]

כולם התנשפו ברטט; דיאנה שמה לב שהגלגול של דמטר במיוחד. הם במקום בטוח עכשיו. קשה לשכוח את הספינה הסולארית של רע. הוא ישב שם – ראש ציפור והכל – משולב […]

אז איך לילי תסביר את מה שקרה? הכל קרה כל-כך מהר! לא, זה לא טוב. היא פעלה, לא חשבה! לא, גם זה גרוע. אבל ממש. הכלב קפץ אז היא הלכה […]

דין עמד מול דלת ישנה ולבנה. צבעה המתקלף הרגיש לו כמעט כהשתקפות למצבו. הוא רצה כבר לקרוע את העמדת הפנים המגוחכת הזו, לעטות את שריונו בגאווה, להרביץ לכוח העתודה, להילחם […]

פעימות הלב שאנו מרגישים הם פעימות זמן, נפילה בניהם היא נפילה סופית. דילוג במערכות קונבנציונליות היא הצלחה? ואם לא אז מה הוא כישלון? לחתוך שדות אורז מלאי ריח או לחתוך […]

הרוח ניסתה לתלוש את הדפים מידיי. היה לי קר, וכמעט ולא הרגשתי את הידיים ואת הדפים בהם החזקתי. לא הרבה אנשים עברו, אבל דפים היו בשפע, דפים היו אינסוף. הקור […]

תחילה היתה אדמה. אפלה בתוך אי-קיום: תהום. האוויר נסוב. תפארת גלופה בממלכת השמים: אלמוות. ראשית היה הגשם. מטאמורפוזיס קדום, גלום מתוך האש: כתר-מלכות חדור חושניות. חדירה, דמעה, נפילה חסינה דרושה […]

אז חזרתי. מתה מתמיד וכואבת ושרופה בבשר עד העצם, עד הפאקינג עצם. חזרתי לספר שרע שם. רע שם. ממש. בעולם החיצון הזה שחשבתי שאמצא בו נחמה. בידיים. בגברים הנהדרים שהושיטו […]

הוא והיא, היא והוא. הם ישבו ממש ככה בכיתה, מחליפים פתקים אף על פי שהמורה לא כל כך רחוקה מהם. הם לא פחדו, הם היו שקטים כמו קירות בזמן השיעור, […]

אני מניח שאת האור עצמו בני אדם רואים רק פעם בחייהם. אני כבר לא בטוח אם ניתן לקרוא לשלב בו הם רואים את האור ל"חיים". לפעמים הם רואים את האור […]

לכל הקוראים והקוראות היקרים שלי (בעיקר קוראת כרגע, אני מניח?) אני לא בטוח לגביי המדיניות של אתר "סיפורים", אבל חשוב לי ליידע אתכם הקוראים שלי. לכן למי שעוקב אחריי, ורואה […]

איזבל שכבה פצועה במיטתה כאשר הפחד במעלה עורפה לא חדל לעקצץ. היא לא הפסיקה לבחון את המסמכים מהתיקייה שמטרד השאירו. הראשונים היו היא ודור – סוּסָאנוֹ וטסוּקוּיוֹמִי; אחריהם היה מסמך […]

אל השינוי ישב מול שולחן הכתיבה, והתבונן בשני הטלפונים הנייחים. המנורה הצהובה האירה בקושי את השולחן עצמו ואת מה שמעליו. שיניתו נותר בעלטה. "אז… מי הולך לדבר על הפיל הגדול […]

זה לא היה ארוך כפי שחשש שזה יהיה. בנוסף, הוא לא חשב שציפורים יכולות להזדקן – קל וחומר אלים. "מששמעת הכל," רע סיכם, "הבחירה בידך, תום עדן: האם תרצה-" "אני […]

אִיזֶבֶל בְּלוּ-רִיין שכבה במיטתה, על מזרן נוח ביותר, בזמן שאור השמש חדר פנימה ומילא את חדרה בצורות זוהרות ושבורות. זיכרון הקרב נגד דָמוּ עדיין הדהד בראשה. היא מעולם לא הושפלה […]

תום אהב את הדרך בה הרוח ליטפה את שיערו הקצוץ. טוב… הוא היה קצוץ רק בשוליים; בשביל המרכזי שעל קרקפתו ועד עורפו היה שיער ארוך שהתבדר במשב האביבי והחמים. הוא […]

חושך לא היה דבר חדש עבור דיאנה סהר; היא הייתה חיית לילה ככלות הכל. את רוב מלאכת הצייד קיימה לא לעיני השמש, אלא לאור הלבנה. אבל האפלה בביתה של הילדה […]

הכותב היקר שלכם… מת! רוח רפאים השתלטה על המשתמש שלו, ועכשיו כל מה שהוא יעלה זה סיפורי דרמה על שתי מלחיות שולחן ועל החיים הקשים כשנמצאים על המפה. מפת השולחן. […]

יום אחד הרשל'ה החליט להיו סוחר, מדי יום הוא ניגש לעבודתו כמוכר. הרבה סחורות הציג הזבן, וביניהם דף נייר גדול ולבן. יום אחד ניגש אליו איש בסקרנות, ושאל על נייר […]

כל מה שאי פעם רציתי זה להיות שלמה עם עצמי. לאהוב את עצמי, נקודה. בלי משהו נוסף, בלי \"אבל\". להסתכל על עצמי במראה ולא להיות כמעט מה שאני רוצה. להפסיק […]

אם יש חיים, אני צריכה לחיות אותם. אם יש אהבה, אני צריכה לחוות אותה. אם יש תקווה, אני צריכה להיאחז בה. אם יש מילה, אני צריכה להיות האחרונה שתעמוד בה. […]

מסופר על זקן שנדד בעולם כנווד, עד שלא נשאר בכיסו מטבע אחד. הוא הסתובב בין הדוכנים ברחוב, והבחין בדוכן לחם טרי קרוב. בדרך כלל הוא היה ישר והוגן, אך באותו […]

שניהם יצאו מהרכב. "מוכנה?" שאל דמו, מתבונן בשלט שעליו נכתב "תעשיות בלו-ריין" בעברית כחולה וענקית. הלוח עצמו ניצב במרחק-מה מרחבת הכניסה למבנה רב-חלונות ומבריק. "מישהו עוד עלול לזבוח להם בטעות," […]

'אֶרִישְתוּ ודָמוּ בדרכם לסוּסָאנוֹ וטסוּקוּיוֹמִי,' שיניתו הרהר בלבו. הוא שם את פעמיו אל עבר קריית אונו, במטרה לפגוש את היעד הבא שלו. הוא נסע באוטובוס מתנדנד, ונזכר באחד מן הימים, […]

דלת רכבו של דין נפתחה. נערה מטופחת למדיי התיישבה על-ידו במושב הקדמי. שיערה השחור והארוך התגלש חלקות במורד כתפיה. גפיה וגבה היו צרים וארוכים יחסית, כלל צווארה, שתמך בראשה העגול. […]

לילי ואריאל ישבו בגן מחוץ למטבח, ממש מתחת לעץ… על-יד הרקפות הלא-גוססות. את השמיים השחורים ניקדו אלפי כוכבים מנצנצים. בניגוד לערים הגדולות, לתושבי כפר ורדים לא הייתה דיי תאורת רחוב […]

בין בגדים משומשים אשר ערומים לפי סוגי סטייל וצבעים אני מדבר עם האנשים שאת גורלם אני לא רוצה, אבל אני בכל זאת שם, צעיר. בין דיבורי סתם, אני מספר על […]

הציפורן שלה גדלה ונהפכת ליד גדולה ומאוגרפת היא מצמיחה גבעול,פתאום עין,אבל רק אחת והן מתבוננות אחת בשנייה,זוג עיניים ועין מי תעשה את הצעד הראשון,מי תשלוט על הגוף בניצחון ופתאום הן […]