לנסות כדי להיכשל
הזיות רגשיות נוסח ביאליק

חי

הזיות רגשיות נוסח ביאליק

בעליית קיר, בחדר מת שומם, אני הייתי אחרון לאחרונים. אות זכר, עם ספרים ומחברות, רקומות באותיות זהב היו מילים שנלחשו בזמנים קודמים של תפארה. רק אני ונר, בחדר מת שומם, בעליית לב ניטושה, בחדר. אני והמחברות. בכתב יד, במגע אצבע, סופר עליהן שמסלול העיפרון הוא המפה היחידה לנפש. מפה אל מטמון שאף אחד כבר לא מחפש. אבל תגידו לי שהנפש איננה. אני אחרון האחרונים, מדליק לה נר כל ערב, משכיב אותה לישון כל שחרית. אך היא עודנה. היא וכל פרפריה הרדומים, בין הריסות אבק, בין דפים נגמרים.

חי
דרג את הסיפור

תגובות (10)

אהבתי את איך שהעליית קיר הפכה לחדר בעליית לב.
בתור פרשן-אוליב קצת סיבכת אותי כאן, אך השתדלתי להתמודד בגבורה.

09/03/2017 20:49

חח התגובה שלך הצחיקה אותי.
אממ אני יודע שזו תשובה מתחמקת, אבל אין פה משמעות מעבר לתמונות ורגשות.

09/03/2017 21:39

יפה. מתאים לך. נוגע. אבל נורא עצוב

21/03/2017 07:52

יש שהו שאני לא אוהב ב”מתאים לך”. את בטח מבינה למה. תודה שהגבת

21/03/2017 08:51

מזתאומרת? למה? זה פשוט… הסגנון שלך, לא יודעת, הייתי מזהה בכל מקום.

21/03/2017 10:43

לסגנון הזה יש טעם של גפילטעפיש ובכל מקרה לא הייתי רוצה להיות מזוהה איתו, או עם כל סגנון אחר.

21/03/2017 11:13

ויש בזה הגבלה של הבנאדם כשאומרים לו “זה אתה” ו-“זה לא אתה”.

21/03/2017 11:15

חחחחחחחחחחחח בסדר, סליחה

21/03/2017 11:16

תתאר לעצמך שזה לא ממש מה שהתכוונתי

21/03/2017 11:16
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך