טעם מר

23/11/2021 77 צפיות אין תגובות

“זה מה שאתה מחפש?” מזדקף אלי המוכר,
מצביע על צנצנת הסוכר.
למה אני עדיין מתלבט? חוסר הסבלנות שבו מעקצץ בי.

חוסר המנוחה שבי כבר שם תקופה.
בלילה אני קם ממשכבי ומתהלך על הגג.
ביום עובד מ9 עד 5.
אפרוריות הפלנל מיטיבה לתאר את חיי.
הזעקה היא רק בראשי,
“עוד! עוד! עוד!”
מחוצה לו, שממה.
המציאות היא בית-קברות לחלומותיי,
והפחד הוא המוות שחודר לו פנימה.

“אז את זה אתה מחפש?!”
הוא מתגרה.
שיקוץ מאוס,
“שיחזור לו אל מאחורי הדלפק,” אני מתייסר.

רותח, עולה על גדותיו וגולש,
הפעם דווקא בחזה.
מרק חם מהביל,
זה מה שאני צריך,
זה מה שאני רוצה.
לשקע את עצמי בתוכו.
למלא בו את ראותיי עד שתקרוסנה מהעומס.
לתת לו להספג לאיטו,
בגופי היבש.
אך אין איך לתבל את הקדירה.
התבלינים הם זכרונות שהזמן לא מיטיב עמם.
לא נותרו בהם ריח וטעם.

נותרתי עם הכיסופים.
כיסופים לקרטון,
סרט מצויר
ופוסטר על קיר.
מחשבותיהם לא חורגות מרצונותיי,
ניסונות להערים על עצמי הם כישלון ידוע מראש.
והעתיד הוא חיוך רובוטי,
שיספק את כל תשוקותיי?
טעמה של אהבה, שאין בה חופש,
החופש לחוש עצבות,
מר לי.

יושב במסעדה הריקה וממתין לגורל שישרת אותי,
והוא כבד רגליים.
“אולי בכל זאת משהו מתוק?”
זה גורם לי לבחילה וכאבים בחזה.

אילו סבתי היתה כאן עכשיו, ודאי היתה מתפלצת.
“לעולם אל תושיט לו את ידך,” היתה גוערת.
אני מחייך לעומתה. רוח-רפאים,
את צופה בי עכשיו?
דמעה שקופה.
עין שטופה.
הזקנה הסתלקה לעולמה,
עולמי הסתלק,
הזיקנה נותרה.
ירושתי.
והעולם שנשאר,
מנהגיו מקלקלים את תאבוני.
זרים לליבי.
לבדי בחושך,
יצרתי בי געגוע לחיים שמעולם לא היו שלי.
עברי לעולם לא יתרחש.

* * *
סופו של יום, הן תאבדנה לי.
כולן.

טעם מר
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך