מבט מפה ומשם

אבק של כוכבים נוצץ כל כך יפה,
הוא מתפזר מעלייך ויוצר אירועים.
ולא תוכל לראות יותר אחרי שהבנת שזה אפר
אפר של אנשים שאותך מייצגים.

יש רמות שונות של שנאה לא מבוטאת,
היא מתבטאת לבד כשידך על הצוואר
וזרמים של חיים זורקים את הרגשות הצידה.
אתה עדיין מקווה שזה אבק.

מים, זרמים, אגמים ונהרות
אירוניה של אדם התקוע בנירוואנה
מחפש אחר ידיים ומוצא רק את שלו
ושוכח שאלו ידיי אפר של תכולתו.

כל מילותיו הם סובייקטיביות אפילו לעצמו,
הוא לא יכול להסכים עם עצמו בלי לעצום עין.
דברים חדים מורגשים בכל הארה,
כי זו רק הערה לעצמך.