מה שאנחנו, לא יותר.

בית א.
יֵשׁ יָמִים קָשִׁים, שֶׁכְּלוּם לֹא מִסְתָדֵר.
הַשָׁמַיִם חַשׁוּכִים, הַכֹּל נִרְאָה קוֹדֵר.
אֲבָל עִם כֹּל הַקְשָׁיִים, אָנִי לֹא מְוָתֵר.
בְּעָיָה עוֹד בְּעָיָה, אָנִי מַהֵר פּוֹתֵר.

פזמון.
מַדְרֵגָה עוֹד מַדְרֵגָה, לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת.
מִידֵי פַּעַם הֲפוּגָה, לָקַחַת לְמַלְּאוֹת.
אֶת הַמָצְבֵּרִים שֶׁלָנוּ, לְהַסְדִיר אֶת הַנְשִׁימוֹת.
כִּי בְּסָךְ הַכֹּל כּוּלָנוּ, גוּפוֹת וְנְשָׁמוֹת.

בית ב.
לְסוֹדוֹתֵינוּ הַכְּמוּסִים, נִבְנֵה גָדֵר אַחַר גָדֵר.
הַנְהָגוֹת שֶׁל נִימוּסִים, לְכֹל רֵעֵנוּ נְשָׁדֵר.
הַדְבָרִים הַמְּכוּסִים, כַּמָּה יוּכְלוּ לְהִסְתָתֵר.
הֵגִיעַ זְמָן לִחְיוֹת לִהְיוֹת, מָה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹתֵר.

מדרגה…