קולקטיב 18+

גיא שמש 11/11/2018 117 צפיות אין תגובות

האזנתי לקולות הדממה
המחופשים לעמודים קטנים קצרים
ולא מצאתי את שאהבה נפשי.
היא הלכה במשעולי הדרום הצחיח
ואני נותרתי בלי מקטרת ובלי שפם.
היו את העמודים שהיו קצרים
ולא יכלו להחזיק אותי איתן.
אז הלכתי לאן שלקחו אותי עפעפיי
והגעתי אל מחוזות יין וכפור
וענני דרום אכזר שמכה בעורף כמו מכת מחבט.
הם ראו אותי, אבל לא יכלו לעזור,
לעלם צעיר זה שהלך לאיבוד
כי זה הייתי אני.
גם אני לא יכולתי לעזור לי
וכך נשארתי לבדי בעולם האכזר
הלא קיים
וגם אני איני קיים בו.
כך קרה שאזקוני באזיקים
וקשרוני בשלשלאות
והייתי מתפתל כמו נחש השדה
על גחוני
בתקווה להשיל את עורי
ולחשוף את מחמדי.
אבל זו הייתה גחמה נוראה והרת אסון,
כי על כל מכה שקיבלתי –
קיבלתי מאה מלקות,
ועל כל נזיפה שננזפתי –
קיבלתי מאה נזיפות.
הם לא עזרו לי
כי הם לא יכלו,
ועתה הייתי מתהלך בדרום הלוהט
ומגרד את עיניי מ-לוחות הקרמיקה הדביקות
אשר עיטרו את תנאי השימוש
במכונת כביסה “קריסטל”.

קולקטיב 18+
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך