זיכרון ללא מוצא

04/12/2018 95 צפיות אין תגובות

זיכרון מטריד צץ בראשי, כך שוב הרגש עולה.
נרדפת מחדש בידי זיכרון נשכח, נראה שאין מוצא.
כעיוורת המגששת באפלה, בחיפוש אחר מפלט.
אני מנסה לברוח, אך נראה שרגלי תקועות באדמה.
ניסיתי להדחיק הכל, אבל החשכה הגיעה אלי.

במרדף תמידי, כמו האור והאפלה.
הזמן שנזל כמו הזיכרון, הפך לריק.
כשהראש עסוק במחשבות.
מנסה לעצום את עיניי ולמצוא שלווה,
אך כהמציאות העגומה בהירה מתמיד.
הכאב, מחלחל אל תוך האדמה.

טיפת האור האחרונה יחד עם אמונתי, נעלמה.
נדמה שהגורל מראש נקבע ושהכל היה מיותר.
כבר אין לאן לברוח, מטעויות ושגיאות העבר.
כל שנשאר הוא להתמודד עם אותן מחשבות,
בתקווה שאולי עוד ניפגש שוב.

זיכרון ללא מוצא
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך