עונשם של החוטאים/ Akuji

Akuji 13/04/2020 94 צפיות אין תגובות

חטאתי.
בים של חטאים אני שוחה, את ריח העוונות אני נושם.
המעשים הרקובים מחזיקים ברגליי, לא נותנים לי לברוח מהמקום.
שדים ומפלצות קורעים את בגדיי, לא נותנים לי מקום לנשום.
עיניי מלאות דמעות, קוראות לעזרה, זועקות לרחמים, אך הרחמים לא יגיעו. זהו עונשם של החוטאים.
טיק. טק. טיק. טק. שעון שבור מצלצל.
טיק טק טיק טק. את רוחי הוא שובר.
אני נקרע בין חטאים, בין עוונות, בין עונשים, בין אנשים, התאים שלי מתחדשים.
הם מתגבשים כמן גוש גדול ומכוער, גוש שחור ומיוער, מלא עצים, זרדים וענפים נוטפים מן המפלצת. מלא אנשים, פחדים, ילדים ממלאים את המפלצת.
כן זאת המפלצת, זהו פרצופי האמיתי.
פרצופי אשר לעולם לא אראה לאף אחד, פרצופי אשר הוא לא כל-כך מיוחד, פרצופי אשר הזמן עושה לו רע, פרצופי אשר גורם בתוך תוכי לסערה.
החטאים קורעים את עורי, מכרסמים בעצמותיי, מרסקים את שריריי.
זהו עונשים של החוטאים.
הם נענשים על חטאיהם, סובלים את עונשיהם.
והנה הסכין המיוחלת, לאחר כל העונשים והסבל אתה רוצה לחתוך את עצמך. עמוק עמוק, להעביר את החשכה. אתה מקבל אותו אלייך, אתה מקבל את הכאב.
אתה חותך את עצמך חזק, מעביר את התער המשוננת והארוכה כנגד עורך הרך, מחסל את עצמך, מעביר את פחדיך.
זהו עונשים של החוטאים.

עונשם של החוטאים/ Akuji
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך