*

אואזיס 11/08/2017 282 צפיות 2 תגובות

אל תבכו, כשאעלם מהעולם.
אהיה כציפור בשמיים הפתוחים.
אל תבכו.
אל תתחרטו על מילים שלא נשמעו,
או מעשים שלא נעשו.

אני תמיד השתהתי,
בוהה בשמיים המתנוססים רחוק מעל ראשי.
מטוסים, ציפורים, עננים המשייטים
לעולם לא ברי אחיזה.
לעולם לא
ברי
אחיזה.


אז אל תבכו, אל תזילו דמעות חסרות משמעות.
פרסתי את כנפיי;
בזמן שליבי שייך אל הרקיע,
רגליי עוד על האדמה

אז אל תבכו, על כל מה שלא עזב את שפתיי;
או הרגשות שנדחקו עמוק מתחת לקרקע.
זוהי לא אשמתכם, שמילים ננעלו מאחורי סורג ובריח,
כבדות כחריצת גורל.

אני תמיד רציתי להרגיש כציפור חופשיה,
ביתה בין העננים.

לפעמים,
חלומות מתגשמים.

*
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (2)

אהבתי!
אבל קשה לשלוט על הרגש…

13/08/2017 12:22

    מסכימה, לשלוט ברגשות זהו לא דבר קל לעשות
    תודה על התגובה!
    ל.ט

    18/08/2017 06:42
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך