4-44

אואזיס 14/04/2018 141 צפיות אין תגובות

אותו שיר מוכר,
מתנגן בחשיכת הלילה
רוקד באיטיות
עם זרם הרוח
נשימת הרקיע
בצעדים עדינים
צליל פעמונים
עובר על פצעי.

קולו מרגיש מוכר,
קולו מרגיש כמו בית
אני לא לבד,
לא כשהמוזיקה ערבה לאוזניי
והשמיים מעליי


אנחנו קטנים, קטנים
נמלים, נמלים
סוחבות משאות כבדים

בבקשה,
האיש מעבר לאופק
מצידו השני של הים
שלוחש באוזני
צילו מחפה
על כיעור
של פצעי הפתוחים

המשך,
עוד קצת
תלווה אותי דרך הלילה הקשה

כי לילות חשוכים,
לילות בודדים
מוציאים ממני
זרמים
של דמעות אבק יבשות
זוחלות
ומתפזרות
במשב רוח.

4-44
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך