דם המטפטף לתוך עצמו – סיום כתיבה תמידית עד הודעה חדשה

לצערי, איני מרגיש צורך כבר להמשיך לכתוב את הסיפור.
הסיפור הזה מאוד מדכא מטבעו ומאוד אפל, אף על פי ההומור שאני מנסה להכניס אליו אני מוצא את עצמי חושב על כמה דמויות עומדות למות מוות בטוח כדי לנצח את אלוהים.
והכי נורא זה שאני מתכנן לתת לרנוב להרוג את חבריו כדי לקבל את כוחם המיוחד להם לבסוף רנוב מגלה שהוא אלוהי הבחירה בין המשכיות העולם המת (כי אלוהים אשר אינו בעל בחירה הרס הכל וכול נפש חיה מתה או בעקבות הכוח של רנוב לקחת מידע של בן אדם מהמוח בנוסף לכוחן ולהרוג אותו או הריגה רגילה בידי אלוהים שבתוכו הנפש התאבדותית הקודמת של אלוהי הבחירה שמתה בקרב הקודם בגילגול הקודם של היקום [עוד שם לאלוהים אלו הם האלוהים ללא בחירה]) לבין גילגול חדש של העולם שבו הוא הנפש החדשה באלוהים ללא הבחירה עד שיתאבד, אך רק במותו/תבוסתו מגלה שיש לו בחירה, וגם בחירתו היא נוראית בין עולם שומם שבו אין בחירה יותר (אלוהי הבחירה צריך להתאבד בשביל זה) או מחזוריות חדשה שבו האלוהים ללא הבחירה מתאבד שבתוכו נפש אלוהי הבחירה הקודם עד שאלוהי הבחירה הנוכחים ימות/יובס למען להוציא את נפש אלוהי הבחירה הקודם מיסוריו שהוא נמצא בתוך האלוהים ללא בחירה, היסוריים האלו באים מהחוסר ישע של האלוהים לעשות דבר וגם כאשר יכל לעשות משהו בחירתו היה בין הנורא ביותר לבין הנורא ביותר.
גם בסוף לאלוהי הבחירה אין בחירה בלי ידע על יכולת בחירתם, אבל האם באמת בחירתם נותנת להם בחירה? האם הם כבר מעדיפים להיות ללא בחירה ולתת לסבל של הנפש של אלוהי הבחירה הקודם להיות בחירתם? אין לדעת.
הסיפור רציתי שיהיה פנטזיה לבני נוער עם סיפורי אהבה וחיי בני נוער שמתאמנים ונלחמים באלוהים ועולם חדש לחלוטין עם כוחות מעניינים עם הבנה וסיבה מאחוריהם אך בסוף העלילה הופכת להיות אפלה ואידיאולוגית בסופו וזה למה קראתי לסיפור דם המטפטף לתוך עצמו.
מי שמעוניין אי פעם לכתוב את הסיפור שידבר איתי, יש לי הרבה רעיונות אבל פשוט קשה לי לכתוב אותם ולגרום לעצמי לשבת ולפרט אותם ואני נוראי בפיתוח דמויות שאינם הדמות הראשית, שאותה אני אכניס לטראומות נפשיות גדולות.
[email protected]
זה יכול להיות סיפור מצליח לטעמי ואולי אף קומיקס אך אין בי כוחות להמשיכו לבד לפחות.