החיים שלי נהרסו.

אני חושבת מה לענות לך אבל זה קשה, אז אני רק אגיד לך, אני מאמינה שקיימים דברים גדולים מאיתנו וגם מאמינה שכול נשמה בעולם היא בעצם רק חלק מי שניים שהיו אחד לפני הירידה לעולם, עכשיו יש תשוקה,או קסם,או רגש,או תלות,או זרימה,או חביבות, יש סיבות רבות למה איש ואישה שנפגשים מתאהבים בין אם זה מהסיבות הנכונות ובין אם מהסיבות הלא נכונות, אבל יש עוד סיבה אחת והיא שמצאת את החלק השני שלך הנשמה שלך מרגישה שייכת במקום הנכון וזו אהבה אמיתית וזה מביא לאושר בגלל השלמות של שתי נשמות שהם אחד, לא תמיד קל לנשמה שלנו להבחין, ושמעתי סיפורים על אנשים שלא האהבו את מי שהגורל שלו היה איתם כלומר אחד שהפך לשניים בירידה לעולם, אבל רוב הסיפורים האלה הם סיפורים תרגיים על אנשים שלא הבחינו בחיבור כי היו מרוכזים בדברים אחרים אם זה בן זוג אחר או מעמד מצב כלכלי ועוד, כול זה היה הסיבות בסיפורים האלה, אבל בקשר אליך את אמרת שאת לא מצליחה להרגיש אליו מה שהוא רוצה שתרגישי, גם אמרת שעוד לעולם לא הצלחת להרגיש למישהו משהו, כנירא שלפני שהנשמה שלך ירדה לעולם לפני או אחרי החצי השני הופרד ממנה, הם כלומר אתם אהבתם יותר מי כול נשמה אחרת במקום בוא נוצרות וחיות הנשמות לפני הירידה לעולם, יכול להיות שגם כשהוא עזב את בכית הרבה וכאב לך זמן רב זה יכול להיות שנה שנתיים ויותר שחצי של נשמה אחת יורד לעולם אחרי שכבר חצי הראשון ירד בגלל זה יש הבדלי גיל, שורה תחתונה הנשמה שלך לא מסתפקת היא מחפשת ומתגעגעת לחלק הראשוני שלה לחלק שהיה איתה עוד למלה, הכוונה זכר ונקבע ששניהם היו בלתי נפרדים בשמיים לפני הלידה, לכן עד עכשיו לא התאהבת ואת עדיין מחכה, כשתמצאי אותו באמת תואהבי ואהבה מביא אושר, אז אל תתפשרי על עצמך, ולמרות שזה לא נעים את גם גורם בסיפור הזה וטובתך היא חשובה לא פחות, אל תנסי לפתח איתו קשר מהסוג שהוא רוצה רק בגלל שלא נעים לך או שאת לא רוצה לאבד איתו קשר לחלוטין, הוא ילד גדול יש אכזבות בחיים אבל אם את לא מרגישה אליו כלום אז כנירא שזה לא זה, בהצלחה לליט

ליזוש 3>
בובה קטני שלי, את חולה במחלה די מוכרת בשם סימפתיה ואמפתיה יתרה. את כאילו חווה אתו את הצד של הנדחה ולא של הדוחה. מה, אותך לא ידחו? זה רק הוא מסכן ואת מרשעת בעןלם? לא. כל פעם מישהו איר תופס תפקיד שונה בחיים.
אל תאשימי את עצמיל בחוויה שקרתה לו. מה שקרה לך זה שדחית מישהו. כל עדפוד לא בכוונה הולכת אותו שולל כי את מרשעת ומוצצת דם אז זה בסדר וגם אם הולכת שולל הכוונה זה אולי בסדר, כי הוא היה צריך לדעת טוב יותר. ומה שקרה לו זה שהוא נדחה ואין לו כל זכות לראות בך את האשמה על זה או את עצמו- אפילו אם היה טיפש שחלם דברים. זה פשוט… ככה החיים.
למה בא לך להאשים את עצמיל במצב ולא אותו? ולא את החיים? למה רק אותך??? תחשבי על זה. באמת. אין שום סיבה כזו. וכל הבושה שאת מרגישה זה רק בגלל שנדמה לך שאת אחראית למצב שלו. אין לך שום קשר למצב הזה בו הוא דחוי כי הוא דחוי נקודה. לא עשית לא שום דבר. זה ככה. ואת רק יכולה ללמוד לחיות עם זה בשלום בדיוק כמו שהוא יצטרך. תפרידי ביניך לבינו. את לא הוא. תסתכלי מהצד. מה שקרה לו קרה לו לא לך ולא על ידייך. זה קורה סתם ככה לא בגלל כלום סתם כי חיים.
תתגאי בעצמיל אין לך מה להרגיש בושה. את לא שולטת במה שאת מרגישה כמו שהוא לא במה שהוא מרגעש. אשמת שניכם או אף אחד מכם. בטוח שנתת לו סימנים גם להפסיק. תחליטי

וואו, אני מזדהה אם חלק גדול ממה שכתבת כאן, לפני שלוש וחצי חודשים דיברתי עם ידיד שלי בוואטסאפ, פתאום חברה ממש טובה שלי שלחה לי הודעה שהוא מתכוון להציע לי חברות וסיפרה שלי כשילדה אחרת שהוא הציעה לה לא הסכימה הוא כמעט התאבד, ממש פחדתי עליו ואז קיבלתי את ההודעה ממנו שאמרה "את ממש חמודה ואני חייב לשאול את זה, רוצה להיות חברה שלי?" מייד כתבתי לו כן למרות שלא הרגשתי אליו יותר מידיד, עכשיו אנחנו שלושה וחצי חודשים ביחד ולמדתי לאהוב אותו כיותר מרק ידיד, תנסי את זה גם, אולי תצליחי.

לא ממליצה בכלל. אני חושבת שאם אפשר אז נהיים יחד ואם פשוט לא רוציםנאז זה נורא להטעות ולעשות אשליה כאילו אתם יחד

היי לך, אני יודעת שאני בסוג של דיליי ואני מקווה שאני עדיין יכולה לעזור לך.
העניין הוא, שהדבר הזה בדיוק, ב ד י ו ק, קרה לי בסוף שנה שעברה. אני לא אתחיל לספר על זה כי זה פשוט אותו הדבר ואת סתם תשתעממי.
הפואנטה היא שהוא החבר האמיתי הבערך יחיד שלי אז האופציות היו די מוגבלות בקטע הזה. בסופו של דבר דיברנו. הכרחתי את עצמי לדבר איתו פנים מול פנים למרות שאני ממש (ממש כאילו) זוועה בלבטא את עצמי בעל פה, ופשוט הסברתי לו בצורה הכי כנה למה לא. לא ניסיתי לשכנע אותו ואמרתי לו שאולי ביום מן הימים זה כן יקרה. אבל לא כרגע.
לקח לו זמן לקבל את זה ובזמן הזה, אני לא אשקר לך, שנינו די סבלנו. אבל בדיעבד זה רק עשה לנו טוב.
לגמרי ממליצה לך להסביר לו שזה פשוט לא מה שאתם צריכים עכשיו, וכמובן למה. אם אתם חברים כל כך טובים זה יהיה חייב לעבור לו מתישהו.
מקווה שכבר הסתדרת, ואם לא אז מקווה שזה יסדר אותך.
בכל אופן אם את צריכה עוד התחבטויות כאלה של חוסר אונים מול גורמים שאינך מכריעה בהם. את יותר ממוזמנת לשלוח הודעה. באמת.

תודה רבה לכולכם, ליז מרגישה איכסי שהיא בכלל פרסמה פה את בעיות הנעורים שלה [אבל להגנתי זה היה זמן מסויים בחודש והייתי בסערת רגשות ובכיתי בגלל זה.] אני מרגישה את הצורך לספר לכם מה קרה אחר כך;
אז מה שקרה בהמשך הוא שחזרתי להיות ליז חסרת הנשמה [AKA הדבר הזה ששרט לעצמו את כל הברכיים כשהוא טיפס מגיהנום וגנב לכם את הפלסטרים] וביום הראשון נשארתי בכיתה כמו תמיד והוא פשוט לא הופיע אז הנחתי שהוא מעדף להתרחק. עם הידידים המשותפים שלנו נשארתי ביחסים כמו שהיו, הוא העדיף להתרחק. מפה לשם דיברנו אתמול [אתמול?] על מה שקרה ועל זה שהוא כן מדבר איתי אבל קשה לו והכל, ואני באמת מבינה. לקחתי את זה הרבה יותר בקלות למרות שהוא אמר שזה ממש לא קל לו. אני מכבדת כל בחירה שלו כי אני גם רואה שנורא לא נוח לו לדבר איתי, ובמקומו הייתי בטח קופצת ממגדל ולא מדברת עם מי שסירב לי [גם אם הוא התנצל חמישים אלף פעם] והאמת שזה מציל את שנינו ממצבים די מביכים. אז אני חזרתי לידיד הה שאיתי בכל ההקבצות כי זה קל יותר, אני לא מרגישה בודדה או אחראית לגבי זה ואני משתדלת לא לחוב על זה בשביל לא להיזכר.
בכל אופן, תודה לכולם על התגובות וסליחה על האיכסה הזה. באמת תודה.

את לא צריכה להתנצל, יש כאן המון שמשתפים והמון שעוזרים להם בעיקבות כך, מה רע? שמעתי אימרה שאומרת שיותר קל לספר לזר מאשר לקרוב, כי זר את לא תפגשי באמת לעולם ואם בכול זאת אנחנו עוזרים לך ושמחים לעזור לך אז אין בזה רע, להפך עובדה יכול להיות שבזכות עצה של אחת מאיתנו באמת הצלחת להתמודד עם זה יפה, אז מה רע?, חח אין רע לדעתי האישית, העיקר שטוב לך, ובאמת בהצלחה בכול ולילה טוב עם חלומות מתוקים מתוקים