כישלון תקציר של ספר חדש ומצליח, והדרך לעשותו נכונה

נתקלתי בפוסט של קבוצת פנטזיה ישראלית לגבי ספר פנטזיה מיובא חדש, שלפי הטענות קיים כסדרה מאוד מצליחה בחו"ל, בשם "סינדר", ולא יכולתי שלא להתאכזב מהתקציר שלו.
החלטתי לצטט את הפוסט שכתבתי עליו שמכיל את הדעה שלי לאיך צריך להעביר לקורא עלילה בצורה שתמשוך אותו.

תקציר הספר:
מתפשטת ברחבי הארץ. הרחק מלמעלה צופים במתרחש בני הלבנה, אורבים לרגע של חולשה.
בלב העיר גרה סינדר בת השש־עשרה — מכונאית מחוננת עם עבר מפוקפק ועתיד חסר תקווה.
אבל יום אחד ניצב בפתח בית המלאכה שלה יורש העצר, הנסיך קאי, והוא מבקש לשכור את שירותיה. סינדר חוצה לראשונה את חומות הארמון ומגלה אט־אט שנועד לה תפקיד גדול לא רק בחיי הנסיך אלא בחייה של
הארץ כולה.
כי בסינדר יש משהו מיוחד, משהו שרבים מוכנים לשלם בעבורו מחיר יקר…

תגובתי:
זה מסקרן מעט, במיוחד כי אני אוהב ערים אפלות, אך ההנאה שלי מהתקציר עדיין לא הייתה שלמה. יותר מדי דברים נזרקים לאוויר ללא הסבר, וזה גורם להם להישמע בנאליים. "עבר מפוקפק ועתיד חסר תקווה" זה נכון לגבי המון גיבורי פנטזיה, וזה בסדר, אבל כשכותבים את זה ככה זה לא מושך. תציינו במילה מדוע עברה מפוקפק, מדוע עתידה חסר תקווה? משהו כמו:
"סינדר, שנקרעת בין עבודתה עבור המאפיונר העירוני, ובין רצונה לעתיד טוב יותר, בעיר שבה רק הנוכלות והעוינות הם כליו של השורד."
אפשר אפילו לפתח את זה, לומר שהיא מועסקת רק בגלל האופנוע המתוחזק שלה, כנערת שליחויות ומעבירת מסרים, ואותו האופנוע כמוטיב שלילי דווקא יכול להוות לה תקווה ועתיד חיובי, כדבר שאתו היא יכולה לברוח מהעיר. ואם רוצים לדחוס את זה לתקציר, אפשר לומר שהיא רוצה לברוח, אבל לא יכולה, כי יש משהו שהיא חייבת לעשות בעיר הזו… או לומר שהיא לא מסוגלת להותיר לאחור את האנשים המסכנים ולברוח, ורוצה להביא עתיד טוב יותר לעיר האפלה, אולי אפילו להפיל את המאפיונר עבורו היא עובדת, דבר שיכול להתפתח לעלילה הרבה יותר מורכבת, שהאנטגוניסטים האמיתיים שלה יהיו אנשי הלבנה האלו…
בכל מקרה, אפשר להבין ממה שהמצאתי אישהו קו עלילתי ולנסות באמת לתמצת את זה לתקציר למופת, אבל צורת הכתיבה המעורפלת הזו של עבר מפוקפק ללא הסבר לאפלוליותו, או משהו מיוחד שיש בגיבורה, ונסיך שפתאום מגיע, ואנשי לבנה… כל זה יוצר לי אנדרלמוסיה רצינית, ויהיה לי קשה לזכור את הספר לאחר קריאת התקציר בלבד.
מקווה שהסדרה טובה ם:

הסתייגות: חשוב לי להוסיף הסתייגות חשובה והיא שמלאכת תקצור ספר בן מאות עמודים לכמה שורות הוא שווה ערך ל… הדבר הכי מתסכל שעולה במוחכם. אני אומר זאת בתור אחד שפרויקט ספר גדול שלו נכשל רק בגלל שלא ידעתי מראש שמה שלא ניתן לתקצר בצורה מושכת, עדיף לבעליו שלא ייכתב מלכתחילה, כי לא יהיה לו עתיד. אני בכלל לא בטוח שניתן לתקצר את הספר הזה כמו שעשיתי, כי אולי הסיפורים טיפה יותר מורכבים מלהיות מוסברים כך בשורה. אבל זו עדיין ביקורת שיש לי, גם אם כללית, לגבי תקצירים משעממים שלא מצליחים לתפוס אותי.