פורקת

אני מסתכלת על פניהם.הם שונות,כל אחד כאן שונה.כל העולם שונה.לכולם יש את האופי השייך לו,ואת המראה השייך לו.
בילדותי,חלמתי להיות כמו הנערה הזו,הנערה היפהפייה עם החיוך מלא החן,הנערה הפוטוגנית הזאת.
אבל תמיד ידעתי שלא אראה כמוה.
אני נולדתי בצורה הזאת,לצורה הזאת יש חשיבות.אנשים צריכים אותי,אז רגע,בשביל מה אני כאן בעצם?.
יש לי תפקיד מאוד גדול כאן.
נתנו לי את ההזדמנות הכי גדולה.אני,אני התבגרתי.אני לא רוצה להראות כמוה.מי צריך אותה בכלל?זאת סתם נערה מהפרסומות של השוקולד.
זה היה מזמן.
אני אוהבת את איך שאני נראית.טוב?.
יש לי תכונה שנקראת קנאה.אבל אני יכולה להשיג הכל,עם אני ארצה.אני לא מבינה למה אני כל כך רוצה להיעלם מהעולם הזה.
אולי לה יש את היופי הכי גדול,אבל לי יש את האופי הכי גדול.
אני אוהבת לצחוק,כן.זה הדבר הכי בריא שאני יכולה לחשוב עליו.
ואני..אני אוהבת לרקוד.אני אוהבת לחבק,אני אוהבת לאהוב..אני אוהבת את איך שאני.
אני אוהבת את עצמי.
מצידי שהנערה מהפרסומות תעלם,הוא לא תרמה כלום חוץ מהיופי שלה.
אני גם אוהבת את החברים שלי.כי הם אוהבים אותי,וכי אני חשובה להם.
ואת המשפחה שלי כמובן.
אני אוהבת את כולם.
כולם מיוחדים ושונים.
ואני מקווה שאני תורמת למישהו.אני מקווה שאני תורמת לו עזרה,מקווה שתורמת לו אהבה.
מקווה שתורמת לו שמחה.
וזה בא ישר מהלב,אולי לא הכתיבה הכי יפה.אבל את מי זה משנה?.
אני מקווה שתרמתי לכם נקודה למחשבה.
צריכים אותכם פה.
אני צריכה אותכם.
אני פרקתי חלק מאוד גדול מהלב שלי.
תחייכו