אפקט הפרפר פרק 32 אני ממש אהבתי והוא די מצחיק!¡!¡!¡!;)

פרק-32
״בוקר טוב.״ חייך אלי סאם. ״בוקר.״ מצמצתי בעיני. ״לא בוקר, בוקר טוב!״ הדגיש והוריד את השמיכה ממני ומיד החזיר אותה כשגילה שאני רק בחלוק שלא סגור טוב. ״אופס. מצטער.״ הסמיק. ״זה בסדר, לא הזהרתי אותך.״ הסמקתי גם אני. ״מהיום את הולכת להכיר את הפנימיה האמיתית ושום הפתעה לא תהיה בדרך!״ אמר סאם ונעמד. ״כן בטח.״ גלגלתי עיניים. לידי תמיד קורה משהו. נזכרתי בקול אתמול שדיבר וניערתי את ראשי. זה היה חלום. ״כן!״ ענה לי סאם, הצביע על ערימת הבגדים ויצא מהחדר. בדקתי שהדלת סגורה והחלפתי בגדים. ג׳ינס כחול עמוק וחולצת טריקו אדומה. סתמי ונחמד. נעלי נייק בהירות עם סמל כתום חזק ושרוכים תואמים. ״יש היום שיעור ספורט?״ שאלתי משועשעת. ״נראה לך שאני אשלח אותך לשיעור ספורט עם ג׳ינס?״ צעק לי מחוץ לדלת. ״כניראה שלא.״ עניתי לעצמי יותר מאשר לו. ״סיימתי.״ אמרתי והוא נכנס. ״השיער שלך מבולגן.״ גיחך. זה היה נכון. המסרק היה במקלחת אבל פשוט לא היה לי כח להסתרק. ״שניה.״ סימנתי לסאם עם היד ונכנסתי למקלחת. הרמתי את המסרק והסתכלתי על בבואתי במראה. שיער חום חלק וכרגע מזדקר לכל כיוון אפשרי. עיניים אפורות בהירות עם אישונים ענקיים שתמיד העירו לי עליהם ותמיד התעלמתי. פה קטן יחסית וורדרד ולמעלה,ממש בקצה המצח יש צלקת פצפונת שאף אחד לא שם לב אליה ורק אני רואה. צלקת שאני תמיד מנסה לשכוח איך היא הגיעה למצח שלי ומה היא מסמלת. ניערתי את ראשי, דבר שאני עושה לעיתים תכופות בשבועיים האלה. ״את גומרת?״ שאל סאם. ״כן,שניה.״ עניתי ומיהרתי להסתרק. מצאתי בארון במקלחת כובע סרוג שחור ושמתי אותו על הראש. הוא סידר לי את השיער והסתיר את הצלקת, הייתי מרוצה. ״הנה.״ חייכתי לסאם. ״מעולה,בואי.״ הוא משך את ידי לבניין שהיה ליד בניין המגורים. ׳בית ספר-פנימיה׳ כניראה שלא היה להם מה לכתוב. נכנסנו. ״אני פה.״ הצביע על כיתה קטנה. ׳כיתה יא׳ שרלוט.׳ ״אני אקח אותך עכשיו לכיתה שלך, בגלל שהפסדת  הרבה חומר את בכיתה של 6 תלמידים שבמצב שלך בערך. ברגע שתשלימי פערים יעבירו אותך כיתה. ״בסדר?״ וידא שהבנתי. הנהנתי בשקט. בית ספר. רק עכשיו הבנתי שיש לי טראומה. עלינו לקומה השלישית, הלכנו לסוף המסדרון ושם בקצה הייתה הכיתה שלי. ׳כיתה משלימה ט׳ וירג׳יניה.׳ נשמע של ילדים מפגרים אבל בסדר. ״יאללה. ביי…״ חייך סאם ונטש אותי. ״ביי…״ לחשתי. נראה לי שהוא לא שמע.  בלעתי את רוקי בשקט ודפקתי בדלת. אף אחד לא ענה. התכוננתי לברוח אבל אז נשמעו עקבים מתקרבים לדלת. ״כן.״ ענה קול. התכוננתי למורה זקנה או צעירה עם נעלי עקב. פתחתי את הדלת בלחץ ומי שעמדה שם הייתה מישהי בת גילי. תלתלים קצרים על הראש, עגילי חישוק, חולצת בטן ומכנסיים קרועים. מלא צמידים מסטיק. אה, ועקבים ורודים בגובה בניין של 5 קומות. ״היי…״ ירקה את המילה וכמעט גם את המסטיק. ״היי..״ חייכתי והסתכלתי לכיתה. שני שולחנות. 4 ילדים. בכל שולחן שניים. 2 בנים באחד, לבושים בשחור עם כובעי מצחיה מפחידים וגדולים עם עגילים באוזניים ובשפה התחתונה של הפה. בן ובת באחר, היא בשמלה בוהמית עם הדפסים משוגעים ונעליים שבצבצו מתחת לשמלה הארוכה בשחור. שיער ארוך מאד וצבוע באדום וסגול וכמובן, מסטיק ועגילי חישוק. הבן נראה כמו מישהו שלא עשה הרבה זמן מקלחת, בגדים קרועים ומלוכלכים ונעליים מוכתמות בצבע לבן, סיד? הסתובבתי לעבר הלוח הלבן והגדול שהיה תלוי על הקיר ולידו עמדה אישה כבת עשרים, חולצה שחורה מכופתרת תואמת לחצאית השחורה ונעלי הבובה/סירה השחורות והשיער הקצר הגלי השחור והעיניים השחורות ועגילי הפנינה השחורים ולמזלי היא לא שמה אודם. ״בוקר טוב.״ חייכה אלי. ״אני וירג׳יניה.״ הבהירה וסימנה לשבת. הבת עם המסטיק והתלתלים קפצה מהדלת לצד הבת והשמלה הבוהמית ולי לא נשאר אלא לשבת ליד שני הבנים השחורים שתאמו למורה חוץ מבמבטם המפחיד. ״הייי…״ חייכתי בפחד לשני הבלונדינים האלה והתיישבתי. ״חמודה.״ גיחך אחד מהם לשני ותקע לו מרפק בצלעות. ״היא שלי.״ ענה השני. ״יש לי חבר!״ הודעתי לשניהם באומץ. שיקרתי. שניהם הסתכלו עלי ואז אחד על השני ואז התפוצצו מצחוק. הייתי נבוכה ולא הבנתי מה אמרתי. ״את שלי זאת אומרת שאת עוזרת לי בשיעורים, את נראת חכמה. אני בהחלט לא יתחיל איתך.״ הוא לעג לי וזלזל בי ואני התעצבנתי מאד. ״אני לא מספיק יפה? חבוב, אני לא עוזרת לך בגרוש ותפסיק לחשוב את עצמך!, הבנת?״ לא ידעתי מאיפה זה הגיע אבל הייתי מרוצה מעצמי, נשמעתי כמו חנונית שמנסה להיות קולית וזה מה שקרה אבל לפחות הם השתתקו.