חוקים למתבגרת – חוק 1

חוק 1: אף פעם לא לשקר שאת מאוהבת-זה עלול לקרות

כל הבנות מאוהבות, ורק אני לא.
מביטות עליי בקנאה אחרי שיברון לב, ואני רוצה לחוות אהבה ולהבין את הכאב.
"טוב, זהו אני מאוהבת!" אני מודה באנחה מוגזמת מול חבארותייך, שלא מבחינות בעובדה שהמצח שלי התקמט, מה שמסמל שאני משקרת.
"אוווו, במי?" שואל דניאלה, ואני עושה פרצוף מבויש ומובך, כי לא חשבתי שישאלו.
"לא מגלה" אני עונה, מקווה שזו תשובה מספקת.
"נו, נו ספרי, אנחנו לא נגלה!" אומרות כולן בתחינה ובפני כלב מתחנן.
"לא!" אני קובעת, מעט מבהילה את חברותיי.
"לא רוצה לא צריך!" אמרה דניאלה, וקמה והלכה, כל הבנות אחריה.
אחרי כמה דקות יצאתי מהחדר וירדתי למטה, מחפשת נער להוסיף בפייס ולשקר שהוא האהבה הסודית בה נתפסתי.
ההבחנה הדקה שלי גרמה לי לקלוט נער בין השיחים.
התקרבתי בצעדים שקטים ונעמדתי מאחוריו.
"ממי אתה מתחבא?" שאלתי, והוא קפץ ונבהל למראי.
"את שליחה של יוסי? תגידי לו שלא עשיתי את זה, אני נשבע!"
"מי זה יוסי בכלל?" שאלתי בפיזור דעת.
"לא חשוב, לא חשוב" הוא היתמם.
הנער נראה לא רע והוא היה די נחמד, והוא הצחיק אותי.
"איך קוראים לך?" שאלתי, מתיישבת על הגדר ומסמנת לו להתיישב לידי.
"רום" הוא אמר, והושיט לי את ידו ללחיצת יד מנומסת.
צחקקתי והושטתי את ידי.
"אני ליה" אמרתי, "ליה כהן. תחפס בפייס".
"רום לוי, תחפסי את" אמר לי וצחקק צחוק ארוך מתגלגל.
שחזרתי הבייתה התיישבתי בחדרי וחשבתי עליו.
חמימות פשטה בגופי, ואז נזכרתי בבהלה בדבריה של דניאלה,
"כשאת מאוהבת את מתחילה לחשוב עליו, וחמימות פושטת בגופך שאת נזכרת בו, וכל פעם שאת רואה אותו הלב שלך דופק…."
המילה האחרונה הידהדה בראשי, ונכנסתי לפייסבוק לאשר אותו, או להוסיף.
כשנכנסתי לדף שלו וראיתי את תמונתו הרגשתי בדיוק מה שדניאלה הרגישה.
ולמחרת, שהודעתי בחגיגיות "אני מוכנה לספר במי אני מאוהבת, לא התקמט מצחי כי אני לא משקרת- אני אכן מאוהבת.

ומכך מסיקים: אף פעם לא לשקר שאת מאוהבת-זה עלול לקרות.