נבואת הצללים-פרק ט"ו
אזהרה: סיפור זה אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13. מי שמתחת לגיל 13 וקורא סיפור זה, היחשפות לתכנים מסוימים היא על אחריותו הבלעדית!
פרק ט"ו- אמו של הילד
הוא התעורר גם מהחלום הזה. היא הייתה שקועה בשינה עמוקה בשק השינה שלידו. קרובה כל כך, אך בעצם רחוקה להחריד. הצורך לנשק אותה בער בדמו. הוא ידע איך הולך להיראות היום הזה. עוד יום של לימודי קסם משמימים, כשהרצון להתקרב אליה בוער בעצמותיו, ואזהרתו של קארונדל קודחת בראשו. אבל זה היה כאין וכאפס לעומת מה שהתחולל בנפשו של איש אחד אלפי מיילים הרחק משם…
***********************************************************************************************
נדמה היה לו שהוא יודע מי היא אמו של הילד. הבעיה הגדולה הייתה שאם היא אכן מי שהוא חושב שהיא, הוא לא יוכל להרשות לעצמו להטיח בה את הטענות שהיו לו כלפי אמו של הילד. והבעיה העוד יותר גדולה הייתה, שאם האישה ההיא היא אכן אמו של הילד, הם לעולם לא יוכלו לתפקד כהורים מן השורה. והבעיה כמעט הכי גדולה, היא שאם האישה הזאת היא אכן אמו של הילד, זה הולך לשנות את חייהם של שלושה אנשים לפחות בעולם הזה. ועוד בעיה הייתה שהילד כבר כמעט בגיר. עד שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, תהיה לו אפשרות לעזוב את המסגרת המשפחתית החדשה שנמצאת בתהליכי בנייה ואז כול המאמצים יעלו בתוהו. אבל הבעיה הכי גדולה מכולן לא התרחשה בהווה. היא התרחשה בלילה אפל אחד לפני עשרים שנה…
***********************************************************************************************
הנה תרגיל קטן בחשבון: נער כועס שברח מהבית ומבקש לפרוק את תסכולו על משהו+נערה-משרתת בפונדק דרכים שנשלחה אל חדרו של הנער כדי "לחמם את יצועו"= אתם בוודאי יכולים לנחש בעצמכם. (ואם אתם לא מנחשים, אז כנראה שלא מתאים לכם לקרוא את הסיפור הזה.) הוא היה אז בן שבע עשרה, בגילו של בנו. אבא שלו הרתיח אותו ואמא שלו הייתה אדישה. הוא ברח מהבית. הוא הגיע אל אחד מפונדקי הדרכים הרחוקים מבית הוריו בשעת לילה מאוחרת. הוא שכר חדר בפונדק, משלם בכסף שגנב מהוריו. הוא נשאל אם ירצה נערה בחדרו למשך הלילה. מכיוון שמעולם לא היה עם נערה קודם לכן, ענה שכן. אחרי שאכל ארוחת ערב בבית האוכל של הפונדק, התרחץ באגן מים שחוממו זה עתה, משחו את עורו בשמן ועיסו את גופו, הוא עלה אל החדר. הוא הביט בנערה המבוהלת שחיכתה לו שם, ושתק. לא היה לו מושג מה להגיד בנסיבות כאלו. מה שהביך אותו יותר מכול היה שהנערה בעלת העיניים המבוהלות כשל איילה הבורחת מהציידים, הייתה צעירה ממנו בשנתיים לפחות ובהחלט לא בגיל המתאים "לחמם את יצועו". הוא הרגיש שזה לא מנומס מצידו לא לומר לה מילה, אפילו שהייתה רק עוד אחת מנערות הפונדק כאן, או בשפת העם: זונה. "שלום. קוראים לי פרי. אני מקווה שיהיה לנו ערב נחמד ביחד. מה שלומך?" הוא שאל, והרגיש מטופש. עיניה המבוהלות הופנו אליו בהפתעה, כאילו לא הייתה רגילה שמדברים איתה. "היה… יכול להיות… יותר טוב…" היא ענתה בגמגום. "סליחה שאני שואל, אבל… בת כמה את?" הוא שאל והרגיש עוד יותר מטופש. "לא, זה בסדר. אני בת ארבע עשרה, נדמה לי." היא השיבה. "מה זאת אומרת נדמה לך? את לא יודעת בת כמה את?" הוא תמה על תשובת המוזרה. "נולדתי באיזו שכונת עוני קטנה בעיר רחוקה מאוד מכאן, כך שתאריך הלידה המדויק שלי לא ידוע להורי." "את לא קטנה מכדי להיות… את יודעת… "מחממת מיטות"?" נבוך הנער. היא הסמיקה. "הגעתי לכאן רק לפני שבוע. כול הפונדקים באזור מחויבים על פי חוק לשמור על בתוליהן של הנערות המועסקות במשך שבוע מהיום שהגיעו לפונדק, אם בתוליהן שמורים עימן. היום הוא "תאריך התפוגה" שלי." היא צחקה. אותו זה לא הצחיק. הוא רצה לדעת עוד עליה. "איך הגעת לכאן?" "ההורים שלי מכרו אותי לסוחר עבדים אחרי שסירבתי לקיים יחסים עם הבריון שהשאיר צלקות על פניהן של חברות שלי." "אז אני מבין שכאן יותר טוב לך?" "לא, להיפך. שם לפחות ההורים שלי שמרו עליי עד שהבריון ההוא הופיע. כול כך שמרו שאפילו עוד לא התנשקתי," זה היה רמז, "טוב, אני יכולה להבין אותם, הייתי הבת היחידה שלהם. אין לי עוד אחים או אחיות. ואיך אתה הגעת לכאן?" "זה קשור גם להורים, אבל בדרך פחות דרמתית. הם לא נתנו לי ללכת בסוף השבוע לפאב בנמל, אז רבתי עם אבא שלי, ואימא שלי אפילו לא הסכימה להתערב לטובתי! אז ברחתי מהבית." "איך היה לך כסף לשלם על השהות כאן?" "אבא שלי לא תמיד משגיח על הארנק שלו, את יודעת. אגב לשלם, את לא אמורה לעשות משהו שיצדיק את התשלום?" "רגע, חכה…" "חיכיתי שבע עשרה שנה. אני לא מתכוון לחכות יותר…" וכך הוא עשה לראשונה דבר שיחזור עליו עוד פעמים רבות מספור: קיים יחסי אישות עם נערה מבלי לדעת אפילו את שמה…
תגובות (1)
חתיכת סיפור הבאת פה :-)
קצת מסובך הייתי אומרת, אבל יפה ומעורר עניין
השאלה היא מתי נראה המשך