אבודה <3 פרק 1

״הדרקונים!
הדרקונים שימשו לפני שנים רבות ככלי תעופה לבני האדם
הדרקון חיה מופלאה .
אף חייה לא היתה דומה לחייה המדהימה הזאת הדרקון !,
בתחרויות ובמלחמות הדרקונים היו משמשים ככלי נשק והגנה וכשהיו צריכים להגיע גבוה באייר היו עולים על הדרקון ועפים וכך אפשר לדעת שלפני שנים רבות הדרקונים היו אלה שנלחמים ולא בני האדם
כעבור כמה מאות שנים הדרקונים התחילו להתפרע ולפגוע בבעלים שלהם ובאנשים כולם !!,
אז החליטו האנשים לעשות משהו בקשר לזה והתחילו להכחיד אותם
הסוף״
״כל הכבוד נטלי 100 שבי במקומך!״
חייכתי חיוך של גאווה והתיישבתי ליד ענבל
״רועי תורך״
רועי קם ממקום והתקדם לקדמת הכיתה והתחיל להקריא
״וואי …העבודה בבית יש סיכוי ויש לך עבודה נוספת בתיק?!״ענבל התחננה
״חחחח במקרה יש לי עבודה על הדינוזאורים ״ לחשתי
״ וואי אני חייבת לך ״
העברתי לה במהירות את הדף
״טוב רועי 90 בפעם הבאה אל תעתיק ,תראה את נטלי ישבה שעות מול המחשב ״
״פעם הבאה אני אלמד מנטלי״ הוא קרץ וחייך את החיוך המדהים שלו
שלחתי לו נשיקה באוויר וצחקתי
"ענבל תורך"קרא המורה לענבל
"האש……" ענבל התחילה לקרוא את "העבודה שלה"
"כל הכבוד ענבל 100 מפתיע בהחלט"
~הפסקה~
התיישבנו בספסל כל החבורה לירן,מיכל,איתי,שרונה,קטרין,אייתן,אני,ורועי,וענבל,לירון…
כולם שם היו בזוגות כולנו התחברנו טוב מאוד (-;
"יומולדת 16 לאהבה שלי"רועי צעק
כולם מחאו כפיים
"ישלך אהבה חדשה ולא ידעתי"צחקתי
"אמ…מה ?! ללא היום לך יש יומולדת 16"הוא התחיל לגמגם
"ללא …אין לי כלווום היווווום " !! "אולי אתה מתבלבל !!" צעקתי ,
"אוולי באמת סליחה שאני מנסה לזכור ת'יולמולדת של חברה שלי !!"
"אולי אתה מנסה לבגוד וזהווו !!!!!!!" הדמעות רצו והתחלתי לרוץ לעבר הכיתה
"נוו חכי רגע נטלי" רועי רץ אחרי
המששששששששך יבוווא (-: