אהבה בדם קר- פרק פיילוט

לא לקח לג'ייסון כל כך הרבה זמן למצוא את המקום ששלחו אותו אליו, העבודה האחרונה שלו לזמן הקרוב. וזאת הייתה עבודה קלה יחסית, אישה שגרה לבד כבר הרבה זמן, הוא ניסה לחקור את התנועות שלה אבל היא לא יצאה מהבית ונראה כאילו אף אחד לא בא לבקר אותה, למרות זאת האחראי עליו אמר שזאת עבודה חשובה ביותר. כל מה שקיבל היה כתובת מלאה וקומה, הסכין שלו היה מוכן בידו והוא נכנס לתוך הבניין. הוא הרביץ על כפתור הקומה ה12 והמעלית התחילה לעלות למעלה במהירות, הוא חיפש את מספר הדירה שכתב בקפידה על חתיכת הנייר והתקדם לעברה בזהירות, הוא יכל לשמוע מוזיקה מתנגנת מעבר לקיר. הוא הרים את ידו ודפק על הדלת בחוזקה, המוזיקה נעצרה וג'ייסון הכין את עצמו למה שיקרה כשהדלת תיפתח. מנעול הדלת נפתח והדלת נפתחה באיטיות, ג'ייסון חיכה שהיא תיפתח עד הסוף כדי 'לבצע' את העבודה שלו, אבל כשהדלת נפתחה והאישה מצידה השני נעמדה ממולו הוא קפא. האישה הביטה בו עם עיניים מסוקרנות ומוכרות כל כך, הוא לא זז, זאת הייתה היא, הוא היה בטוח בזה. עיניה הסקרניות נשארו כמו שתמיד היו, הוא הידק את אחיזתו בסכין שהוסתר על ידי שרוול מעילו הארוך.
"אני-יכולה-לעזור-לך?" האישה שאלה באיטיות את הגבר הגבוה והשזוף שעמד מול דלת הדירה שלה, עיניו החומות גדולות כשהביטו ובחנו אותה.
"אני יכול להשתמש בטלפון הבית שלך, הטלפון הנייד שלי מת." הוא שיקר משום מקום, הוא תמיד היה מהיר במילים. היא זזה כדי לתת לו להיכנס וסגרה את הדלת מאחוריו,
"הטלפון במטבח, כדאי לך להזדרז כי אני עוד מעט יוצאת." האישה אמרה ואספה את שיערה השחור והחלקה בגומיה מעבר לכתפה השמאלי, היא עדיין ניסתה להדביק שם לפניו המוכרות של הזר שנכנס לביתה.
'אולי הכרתי אותו לפני התאונה?' היא חשבה לעצמה בזמן שהלכה לחדר השינה שלה כדי לקחת את תיקה.
ג'ייסון הלך למטבח וחייג את המספר של האחראי עליו, אחרי ארבעה צלצולים הוא ניתק כמו שהורגל לעשות ולא הרבה אחרי זה הטלפון צילצל והוא ענה לשיחה מיד.
"מה זה ג'יי? שינית את דעתך בנוגע לעזיבה שלך מהתוכנית?" קולו העמוק של האחראי עליו נשמע דרך הטלפון.
"לא, לא יכולתי לעשות את זה. אני לא מסוגל לעשות את זה." ג'ייסון אמר בקול רועד, הוא הביט מעבר לכתפו כדי לבדוק אם האישה הייתה שם. "זאת היא סאם, הנערב שסיפרתי לך עליה כשנפגשנו." ג'ייסון שמע את סאם נאנח,
"היא מתה ג'יי, אם אתה לא מוכן לעשות את העבודה אני אשלח את אחד החברים שלך לעשות זאת בשבילי." סאם אמר דרך הטלפון וג'ייסון הידק את אחיזתו בשפורפרת.
"אם תעשה את זה אני לא אסלח לך, למה אתה בכלל רוצה אותה מתה?" ג'ייסון שאל, לא היה לו זמן לפורמליות של העבודה.
"זה לא עיניינך ואני לא אוהבת את הטון שבו אתה מדבר." סאם סיים את השיחה וג'ייסון חשק את שיניו לפני שטרק את השפורפרת חזרה למקומה. הוא חיפש אחר האישה, היא יצאה מחדרה עפ התיק על ידה ומפתחות הדירה שלה. היא חייכה אליו, עדיין לא בטוחה מי הוא.
"סיימת? אני מצטערת אבל אני צריכה שתלך, אני יוצאת בקרוב." היא אמרה וג'ייסון פשוט עמד שם, היא הלכה לכיוון הדלת ובדיוק כשהיא באה לסובב את ידית הדלת הוא תפס את פרק ידה וסובב אותה אליו.
"את לא יכולה לעזוב עכשיו." הוא אמר והיא השתחררה מהאחיזה שלו.
"ולמה זה? אני לא מכירה אותך והייתי נחמדה מספיק בשביל לתת לך להשתמש בטלפון שלי." היא אמרה ושילבה את זרועותיה מעל לבטנה. ג'ייסון התחיל להיות עצבני, הידיעה שסאם ישלח אחד מהמתנקשים האחרים בקרוב כדי להרוג לא רק אותה אלא גם אותו.
"אבל את כן מכירה אותי! נו באמת ג'סיקה, זה אני! ג'ייסון." הוא צעק, הוא כבר התחיל לכעוס עליה שהיא לא זוכרת אותו, האדם שהכיר אותה הכי טוב שאפשר.
וג'סיקה פשוט עמדה שם, עם עיניים פעורות מול הזר המוחלט הזה שצעק עליה את שמה בלי לדעת אפילו מי הוא.