אהבה בסגנון ספרדי 20

"הנה את!"בריטני התפרצה לחדר של רוז "הנה אני!" רוז אמרה בחיוך מאולץ.
"הכל בסדר? נעלמת" בריטני התיישבה על קצה המיטה בדאגה "סתם..אני שקועה במחשבות.." רוז אמרה והוציאה אנחה מגרונה. "איזה מין מחשבות?" רוז הרימה את מבטה ותפסה את הכרית שנחה לידה. "נראה לך שאני אתעורר אי פעם?" היא שאלה אותה מחבקת חזק את הכרית. "מה זה שטויות האלה? ברור שאת תתעוררי. פשוט אצלך זה..אטי יותר" בריטני אמרה והניחה את ידה על רגלה של רוז. "אני שונאת את זה.." היא התלוננה ונשכבה על מיטתה "רוז. את מדברת איתי. מה נסגר?" בריטני שאלה וחיכתה לתשובתה של רוז. "את מבטיחה שלא תספרי את זה לאף אחד?" רוז שאלה ועברה לשבת על ברכייה "כן מה העניין?" רוז הסתכלה על בריטני והרימה את ידה "שבועת זרת?" בריטני חייכה ושילבה את זרתה בשל רוז,"שבועת זרת."
"אוקיי..אז זוכרת שבשבוע שעבר החולצה הירוקה שלי הלכה לאיבוד?"
"נו.." בריטני עברה לישיבה נוחה יותר.
"אז הלכתי לחפש את זה בחדר של דין כי חשבתי שאולי הוא הביא אותה לאחת מהחברות שלו ו.."
"רוז..מה עשיתם ביחד?"
"התנשקנו.."
"מה?! ולא קרה כלום? לא התעורר בך או משהו?!"
"לא..כלום. זו הייתה הנשיקה הכי פראית,הכי טובה,הכי מתוקה,הכי רעבה שהייתה לי בחיים!!"
"וואו. את ודין?"
"אני יודעת זה מטומטם.."
"את מטומטמת! הבנאדם חם עלייך!"
"חם עליי?"
"כן! אני רואה את המבטים שהוא שולח לך! כשהוא בוהה לך בשפתיים כל פעם שאת מדברת,כשאת מתכופפת הוא ישר מסיט את המבט וגאד אני חושבת שתפסתי אותו נושך את השפה כשהוא הסתכל עלייך בבגד ים"
"שקר! אולי הוא אוהב את הגוף שלי ומודה הגוף שלו לא פחות מרשים אבל לא יודעת..משהו פה מסריח"
"רוז..תשימי לב אליו יותר ותראי שצדקתי" בריטני אמרה וקמה מהמיטה "לאן?" רוז שאלה אותה מרימה את מבטה אל בריטני "אל תגידי לי ששכחת?" רוז עיוותה את פניה ושאלה,"את מה?" בריטני תפסה את ידה והקימה אותה מהמיטה "היום הולדת של דין! נוסעים למשפחה שלו!" בריטני תפסה את כתפייה של רוז והעירה אותה "משפחה?" רוז שאלה מנסה להיזכר במי מדובר. "אה נכון..את הולכת לפגוש אותם בפעם ה-'ראשונה'" בריטני אמרה וחייכה חיוך ערמומי "רגע.." רוז תפסה בידה "למה דין הולך למשפחה שלו ואני לא יכולה?" היא שאלה כשדמעות מתאספות בעיניה "רוז.." בריטני תפסה בידה "בגלל שדין התעורר כבר אז..טכנית כבר מותר לו להיפגש עם המשפחה שלו.." רוז הסתכלה בעיניה של בריטני ופתחה את פיה,"אבל דין התעורר לפני ארבעה חודשים..למה רק עכשיו?" היא חיכתה לתשובתה של בריטני. "הוא התחיל להיפגש איתם לפני חודשיים..בגלל שהם עדיין חשבו שהוא מת אז התחלנו את האיחוד שלהם בהדרגה.." בריטני אמרה והרגישה בצערה של רוז. "אז את רוצה לומר לי שעד שאני אתעורר אני אצטרך להמשיך לחיות בלי משפחה?!" היא החזירה את ידה מבריטני ויצאה מהדלת "רוז חכי!" בריטני ניסתה לתפוס בידה "אני לא מאמינה עליכם! המשפחה שלי חושבת שאני מתה ומתאבלת עליי כל יום וכל שעה ואני אפילו לא יכולה להראות להם שאני חיה!" רוז צעקה ממעלה גרם המדרגות "אנחנו רוצים לחסוך מהם כאב! רוז את לא זוכרת אותם..איך נראה לך הם ירגישו כשיגלו שהבת שלהם 'קמה לתחייה' וכמו זומבי איבדה את הזיכרון והפכה לבנאדם אחר?" בריטני שאלה בקול רך וניסתה להרגיע את רוז. "אתם לא יכולים לעשות לי את זה! אני כלואה בכלא הזה כבר קרוב לשנה ואין לי משפחה או אפילו פריט שיחזיק אותי שפויה! כולכם חייבים להבין שאני לא דין! אני לא מושלמת כמו דין ואני לא חזקה כמו דין ואני לא אחת שעולה על הציפיות שלכם כמו דין! אז למה בגלל הפאקים שלי..אני צריכה להמשיך להיות בנתק מהמשפחה שלי?" רוז שאלה ודמעות החלו ליזול על לחייה. "אלה לא פאקים" היא שמעה את קולו של דין וסובבה את ראשה בהפתעה "אלה יתרונות..תאמיני לי את לא רוצה להיות אני" הוא התקרב אליה עם חולצה חצי פתוחה וניגב את לחיה. "אם את רוצה נוכל לחלוק משפחה" הוא אמר ותפס בראשה וחייך. "אני שמחה בשבילך..שלא תבין לא נכון.." רוז אמרה והסתכלה על עיניו. "את לא לבד רוז..אני אחכה לך שתתעוררי לא משנה כמה זמן זה ייקח..אני גם צריך לבקש ממך סליחה..הייתי מגעיל אלייך והוצאתי עלייך את הכעס שנצבר בי במשך הזמן..ניסיתי להדחיק את העובדה שאנחנו במצב הזה בגללי ושהאשמה על מה שקרה לך היא רק עליי.." דין ליטף את לחיה והסתכל על כל פרט בפניה. "עכשיו לכי תתלבשי. אני בן 24 היום" הוא חייך ונשק ללחי של רוז. "ובגלל שאני ילד יום ההולדת.." הוא לחש לה ונשק לה שוב ליד האוזן "יהיה נחמד לראות חיוך על הפנים שלך" הוא חייך ורוז עצמה את עיניה,"מזל טוב" היא אמרה וחיבקה אותו חיבוק קצר. "תודה" הוא אמר לה כשהיא התקדמה אל החדר שלה.
"נו איפה היא?" דייגו עמד ליד הדלת כשרגליו מתהלכות מצד לצד "תירגע אחי" דין אמר וישב על הספה כשחליפת ארמאני שחורה יושבת עליו באופן מושלם. "אנחנו צריכים כבר לצאת" דייגו אמר והסתכל על בריטני שדיברה בטלפון ליד הבריכה כשערה הבלונדיני נשפך על גבה וישבן קטן בחצאית שחורה נחשף אל מול עיניו, רגליה החיוורות נעמדו על עקבים שחורים והאריכו אותן בעוד מבטו של דייגו עבר על גופה כמה פעמים. "דייגו!" דין זרק עליו כרית. "אה? מה?" דייגו כאילו יצא מהפנוט התעורר והסתכל על דין הצוחק. "מרגיעה אותך אה?" הוא שאל בלגלוג וקם מהספה. "אהה איפה חברה שלך?" דייגו שינה נושא במהירות בכדי לא לענות על השאלה והסתכל על דין "היא לא חברה שלי ואין לי מושג" דין אמר וסידר את חליפתו. "יאללה זזים?" בריטני נכנסה אל תוך כשעקביה מטופפים על הרצפה. "כשרוז תואיל בטובה לסיים להתלבש" דייגו אמר בציניות והסיט את מבריטני. "על מה אתם מדברים? הנה היא" בריטני אמרה והצביעה אל גרם המדרגות. "קר בחוץ?" רוז ירדה במדרגות עם שמלת מקסי שחורה פשוטה ושרשרת מוזהבת על צווארה "נעים דווקא" בריטני אמרה והתעסקה בטלפונה. "יותר מדי פשוט?" היא שאלה את דייגו ודין ועשתה להם סיבוב קטן. "את נראית מעולה" דין אמר והסתכל על השמלה שעל מישהי אחרת הייתה נראית פשוטה אך על רוז היא הייתה נראית מיוחדת וסקסית בו זמנית. הבד שנצמד על גופה ועל קימוריה גרמו לדין לרצות לגעת בה ולהרגיש כל איבר בה. החל מהרגליים ועד לכתפיה שפיתתה אותו להוריד אותה. "את נראית טוב" דייגו אמר ופנה לענות לטלפון שצלצל מכיסו. "ונשארנו לבד" רוז אמרה וצחקה בעודה מתיישבת על הספה ונועלת את נעליה. "טוב ההסעה שלנו בחוץ. קדימה" דייגו אמר ופתח את הדלת "תישארי צמודה אליי..לפי מה שהבנתי מהם..הם זוכרים אותך מעולה.." דין לחש לרוז ותפס בידה "לטובה?" היא הסתכלה עליו ועיניה החתוליות שאלו. "אפשר לזכור אותך לרעה בכלל?" דין שאלה ויצא מהדלת שידה של רוז שלובה בידו.