אחוות טהורי הדם-פרק שש

קמתי בבוקר,לא זוכרת כלום מהיום שעברתי,מוזר.
הוצאתי רגל אחת,מניחה אותה על הרצפה הקפואה,מורידה רגל שנייה והולכת לכיוון האמבטיה הקטנה שלי.
התחלתי לעשות את ארגוניי הבוקר,לצחצח שיניים,לשטוף פנים ולהתלבש בשמלה המגיעה לחצי הירך שלי.
השמלה הייתה אוורירית, יפהפייה עם מלא פרחים קטנים מפוזרים לאורך בגווני השמיים ברקע חום בהיר,נעים.
לאחר מכן נגשה לארון הקטן שלי,שולפת את נעלי העקב שקניתי במכירת חיסול לפני שבוע.
גוונם היה חום כמו רקע השמלה.
באתי ללבוש אותם כאשר חשתי במשהו מציק ברגל,הסתכלתי והופתעתי לגלות תחבושת אלסטית מכסה את כף רגלי.
"מעניין מה קרה אתמול בלילה" טעיתי לעצמי,מורידה את התחבושת בעדינות ומביטה בחתך קטן ויבש מדם.
"מוזר"סיננתי,נועלת את נעלי העקב הגבוהות וניגשת לפינת האיפור הקטנה שבצד החדר.
הוצאתי מהקופסא התכולה הקטנטנה את המוצרים שאני משתמשת ביום יום בתוספת צללית בצבע העור מנצנצת. טבעית כזאת.
מרחתי בעדינות את האיילנר והצללית,מתקנת פה ושם ומוסיפה לבסוף את הגלוס הורדרד השקוף אשר משדרג את המראה.
לא יודעת למה רציתי להשקיע היום,הרגשתי מחויבת למשהו.
לאחר שסיימתי להתאפר ולעביר את ארנקי וכמה מסמכים לתיק יד תואם למראה שלי היום יצאתי לרחוב אשר היה מלא באנשים,בין הומלסים לנערות ליווי אשר חוזרות מעבודתם ואפילו כמה אנשים עם מראה מכובד,בטח בילו בחברתם של טרזה גירלס.
עצרתי מונית,מתעלמת משריקות הגברים החרמנים שבסביבה,נכנסתי והוריתי לנהג לנסוע למקום עבודתי,כמו כל יום.
הגעתי לעבודתי באיחור של דקה ,דופקת כניסה כמו שמכנים היום.
"מה חשבת לעזאזל שפרסמת את זה?" מגיע ל"משרדי" הקטן צועק במלוא הכוח,כעס שרר בקולו של ריק
"מצטערת, פשוט חשבתי שזה יעניין את הקוראים שלנו יותר מהגנבה בחנות ממתקים"סיננתי,צוחקת מהמאומץ שיש לי.
"אה באמת?" שאל בכעס ונרגע ישר כאשר ראה אותי עומדת מולו,מביטה בו בכעס "מה באמת?" הרמתי את קולי
"באמת שזה יופי של עבודה …ממש יופי" סינן בפלרטטנות,סוקר את גופי מכף הרג ועד ראשי.
"תזהר ממני אידיוט" סיננתי בכעס,מנופפת את ידי מול פרצופו
"כל זה בשביל שאני לא יכעס?חבל שאת משקיעה, היית יכולה לבוא בלי כלום וזה היה בסדר" גיחך,אוחז במותני ומצמיד אותי אליו.
"ריק תשמע אני לא רוצה לגרום לך להיות עקר" גיחכתי ותפסתי בכוח במפשעתו,הוא השתתק והביט בי בכאב.
"סליחה" סינן והלך במהירות,לא מביט לאחור.
"וואו מאיפה יש לי פתאום את האומץ" חשבתי לעצמי,פוסעת למטבח כדי להכין לי כוס קפה מעורר.
שתיתי אותו בשקיקה,הוא היה כלכך טעים והעניק לי כוחות מחודשים כדי להמשיך את היום המעייף הזה.
עברתי על הכתבות בשקיקה,מגלה סוף כל סוף התעניינות בכתיבה של המקצוענים.
"סוף סוף כתבה על משהו מעניין" סיננתי בחיוך,שמחה לאור העובדה שהיום התקצר.
היו מעט שגיאות שתיקנתי,פה ושם הוספתי מילים,מדפיסה הכל מחדש ומכניסה למעטפה.
הרגשתי שמביטים בי,הרמתי את מבטי ונתקלתי בעיניו של התכולות של אדריאן אשר חייך חיוך פלרטטני,מביט בי בתאבון גדול.
"כן?" שאלתי בחוסר התעניינות,קמה מכסאי והולכת לכיוון המשרד של ריק,משאירה את רעש נקישות עקבי על הרצפה הקרה.
"רציתי לשאול עם תצאי איתי היום לארוחת ערב,ישר אחרי העבודה" הדביק את מהירות ההליכה שלו לשלי.
"ולמה שאני יצא למסעדה עם החרמן,רודף אנשים הכי גדול באזור?" שאלתי,מחייכת חיוך לאור העובדה שאני הולכת לדחות אותו בגדול.
"כי יש מקרה רצח נוסף שנראה לי שתאהבי" אמר ,גורם לי לעצור במקום ולהביט בו "אז בצ'יזדרס בשמונה היום?"
חייכתי אליו "כן,אני יבוא לאסוף אותך ישר אחרי העבודה" חייך וניגש ליציאה.
"איי איי אדריאן,אתה יודע איך לגרום לי לענות לבקשות שלך" גיחכתי,ממשיכה למשרד של ריק.
סיימתי את עבודתי בשעה שבע וחצי אך חיכיתי בשקיקה לדייט,לא חיכיתי להיות ערב שלם עם נסיך החלומות של כל בחורה באזור , אלה על העובדה שקרה מקרה נוסף שאני צריכה לסקור,מקרה מחשיד בעיקר כי קרה יום אחרי הרצח הראשון.
צפירה חלשה העירה אותי ממחשבותיי הרבות,זה היה אדריאן.
"היי" חייכתי,נכנסת למושב הקדמי וחוגרת חגורת בטיחות.
"היי" חייך,מביט בי וסורק את גופי "את יפה" סינן בלחש והתניע את המכונית,מותיר אותי מבולבלת ממשפטו הרגע.
שהגענו למסעדה הסתבר כי אדריאן חשב על הכל והזמין לנו מקום בתא המיוחד,זה שלא מריח מסיגריות ואלכוהול כמו כל מסעדה בעיר.
"אז למה רצית שאני יבוא איתך לארוחה?" שאלתי ,לוגמת מהיין הלבן ומביטה בתפריט.
"כי הבנתי שקרה משהו ואני דואג לך" אמר בדאגה,גורם לי להפיל את התפריט
"לא קרה כלום "סיננתי,מורה למלצרית שתביא לי סטייק מעט נא.
"מעניין כי הגיע למיון לפני כמה ימים בחור עם שבר באף,הוא התלונן על נערה אחת והתיאור ממש דומה לך" סינן,קם מכסאו וניגש אלי.
התרוממתי בכעס,הולכת לכיוון היציאה אך הוא אחז בידי בחוזקה ולא שחרר .
"תן לי ללכת" סיננתי,דמעה בוגדנית יורדת מעייני .
"מה קרה,מה הוא עשה לך?" חיבק אותי בדאגה רבה "את יודעת שאת חשובה לי מאוד,את הידידה הכי טובה שלי"
"הוא אנס אותי" לא שמרתי את זה בפנים יותר,סיפרתי לו הכל בפרטי פרטים,בוכה מפעם לפעם.
"אני יטפל בזה,הוא יכנס לכלא אבל עכשיו תוכלי" סינן בדאגה,מוציא את הנייד שלו מהכיס ומסמס הודעה למישהו אנונימי.
"טופל" חייך והתחיל לעשות פרצופים במטרה להצחיק אותי,מה שעבד.
הערב דווקא עבר בנעימים מה שהפתיע אותי ולא רק שנהניתי אלה גם יצא לי מזה סקופ.
נערה נרצחה 30 מטר מהזירת פשע הראשונה,אותו הריגה אחד לאחד.
לאחר ששילם למלצרית הזקנה אשר שירתה אותנו הערב יצאנו למכונית הנחמדה של אדריאן.
הוא פתח לי את הדלת כמו שכל ג'נטלמן אמיתי יעשה ונסע לכיוון ביתי.
הגענו לביתי,באתי לצאת מהרכב אך הוא תפס בידי,מושך אותי לנשיקה עדינה שלאט לאט נהפכה לסוערת.
הוא נישק טוב בזה הודיתי בזה,הרגשתי כמה ניצוצות באותו זמן שנגע בי.
"אז זה אומר שאנחנו ביחד?" סינן בחיוך,מעביר את אצבעותיו על הלחי שלי שהייתה מעט סמוקה
"כן אבל רק ניסיון" גיחכתי,נושקת לו בעדינות ויוצאת לכיוון ביתי.
הסתובבתי והבטתי באדריאן שעוזב את החניה ונוסע,חייכתי "אולי זה התחלה חדשה אחרי הכל?" חשבתי לעצמי,פוסעת לביתי בחיוך רחב.
הרגשתי כי מישהו מביט בי,גופי התקשה ומהר הסתובבתי,מבחינה באוויר ריק.
"מוזר" סיננתי ומיהרתי לעלות לביתי,מתקלחת בזריזות ומתלבשת בחולצת גברים אשר נראתה עלי כמו שמלה והלבשה תחתונה כמובן.
ניגשתי למיטה,מלטפת את מיסטר טינקל ונושקת לראשו הפרוותי ונרדמת,סוף כל סוף הלכתי לישון מאושרת לשם שינוי.
אך לא לאורך זמן.