אחרת פרק 7

הוא שאל "תגידי, מאיפה היה לך הרעיון לצייר את הציור הזה?" והראש שלי צעק זה אמיר ואני "סתם צץ לי הרעיון בשיעור היסטוריה מרדים" אמרתי "אהה, עם כישרון כזה צריך לעשות אלף שיעורים כאלו" הוא החמיא לי וחייכתי עליו חיוך נעים. "כבר מתחיל אייתה?" שאל מקסים "אין מה לומר הבחור מהיר" הוסיף דניאל "תרדו לי מהגב!" אמר עושה את עצמו את עצמו מרוגז "טוב אי אפשר להאשים אותו, אליס נראת לא רע" אמר דניאל בעודי בוחן אותי "אוקיי, בואו נפסיק את השיחה הזאת!" אמרתי למרות שאני חייבת להודות שהיה מהנה כל המחמאות האלו אחרי תקופה שבעיקר התייחסו עליי בתור מכוערת או בלתי נראת "אנחנו צריכים לסדר הכל" הוספתי "אין לחץ יש לנו עוד יומיים לסדר" אמר דניאל "אולי נלך לאכול?" שאל פיטר וכולנו הסכמנו להצעה. הלכנו לפיצרייה והריחות המגרים רק גרמו לי להיות רעבה יותר ויותר. פיטר הזמין בצרפתית מושלמת פיצות לכולנו והבטן שלי המשיכה לקרקר . בסופו של דבר הפיצות היו מוכנות ולפני שפיטר הספיק להניח אותם על השולחן לקחתי משולש וטרפתי אותו במהירות. וככה בדרך גם שאר החבורה ותוך פחות מדקה הפיצה נעלמה. "תגיד לו שזה הדבר הכי טעים שאכלתי!" ופיטר תרגם למוכר בצרפתית והמוכר בתגובה סימן לי להתקרב ונתן לי עוד חתיכה טעימה במיוחד. גם אותה אכלתי במהירות וחייכתי לעבר המוכר "פנק יו" אמרתי ושמתי לב שהחבורה הלכה ורצתי אחריהם בעודי צועקת "חכו לי!" ומקסים אמר "בואו נברח" והתחילו לרוץ ממני "מה אתם ילדים קטנים?! חכו לי!" צרחתי בעודי רצה אחריהם. הם המשיכו לרוץ ואני רדפתי אחריהם בעוד האנשים רואים זאת ונקרעים מצחוק "אני שונאת אותכם!" צעקתי בעודי ממשיכה לרוץ בקושי (אני כל כך מצטערת על כל שעורי הספורט שהברזתי מהם) ובסופו של דבר הם נעצרו כשהם מתפוצצים מצחוק. " אני… שונאת… אותכם" אמרתי בעודי מתנשפת מהריצה "ספורט זה לא הצד החזק שלך אה אליסנקה?" אמר דניאל נקרע מצחוק "אני נשבעת דניאל שברגע שתהיה לי הזדמנות אני אתנקם בך ככה שתצטער כל ימי חייך על היום הזה" אמרתי בכעס "איך אני אוהב את האיומים המתוקים שלך שלעולם לא תעשי" אמר דניאל כשהוא מלטף את פניי "נו, תעזוב את המסכנה הקטנה" אמר פיטר במבט מאשים חמוד "תודה לאל שיש משהו פה עם מצפון!" אמרתי "זה לא שאין לנו מצפון, פשוט אין לנו רחמים עלייך" אמר מקסים משועשע ביותר לראות איך אני סובלת "אני שמחה לדעת שאתם אוהבים להתעלל ביי" אמרתי מעוצבנת "טוב, הייתי שמח להישאר פה אבל אנחנו צריכים ללכת" אמר מקסים "להתראות דניאל" ולחץ את ידו ופיטר נישק את כף ידיי "להתראות לך נסיכה" אמר וקרץ לי בעיניו גורם לי מעט להסמיק "אממ ביי" אמרתי מעט מבוישת. הם התרחקו ודניאל אמר לי "פיטר דלוק עלייך שחבל על הזמן!" "מה פתאום! על מה אתה מדבר?" אמרתי מובכת "נו מה את עיוורת? הוא דלוק עלייך!" המשיך בדניאל בשלו "פשוט תשתוק. גם אם הוא מאוהב בי והוא לא אני לא רוצה לצאת איתו!" אמרתי "אז מה לנצח תתקעי על מייק? זה לא טוב בשבילך" אמר דניאל מודאג ואני רציתי לענות לו שהוא לא יחליט מה טוב בשבילי ומה רע בשבילי אבל הוא צדק "תראי, אני רק רוצה לטובתך ומייק לא שווה אותך את מבינה אותי?" אמר הוא "כן, אבל…. אבל… תן לי את הזמן שלי" בקשתי ממנו "אני מסכים, אבל אל תפספסי בגללו הזדמנויות" הוא אמר וישר הבנתי מה אני היעשה ברגע שאחזור לא משנה כמה מטופש זה.