אטלנטיס העיר האבודה פרק 4

שכבתי על בירכו של לירון אחריי הארוחה המשביעה הראשונה שלנו ביחד שהוא הכין בשבילנו וחשבתי עליו מה יגידו האחרים האם ההורים יסכימו עם ההחלטה שלי אם לא אני בורחת מהבית עם לירון למקום שבו אף אחד לא ימצא אותנו איפה שנהיה ביחד לבד… לפתע דמעות התקבצו בקצוות עיניי כשלירון פתח את עיינו והוא ראה אותי בוכה הוא שאל אותי במבט מודאג :״ מה קרה לאב?״ התקרבלתי בזרועותו ובכיתי את נפשי לתוך חזהו הוא ליטף אותי ואז עבר לשערי והתחיל להעביר את אצבעותו בשערי הרך והארוך ולקחתי את עצמי בידיים ואמרתי לו את מה שיש לי ועל נפשי :״ זוכר את מאט?״
״נו מה איתו? הוא עשה לך משהו?״
״לא… לא, פשוט החלטתי להיפרד ממנו, אבל לא יכולתי כי התרגלתי אליו לא אהבתי אותו מעולם לא הרגשתי אהבה מעולם ועכשיו יש לי אותך ו… אני באמת מרגישה אלייך משהו אני אוהבת אותך! ואם אנחנו נפרד אני בחיים לא אחלים מהחור שהיה לי בלב ואני לא יוכל לדמיין את החיים שלי בלדייך בלי הנשיקות שתיתן לי בחי החיבוקים שלך!״ אחריי שאמרתי את זה שוב התחלתי לבכות אבל הוא נתן לי נשיקה חמימה ואוהבת ואמר:״אני בחיים לא אעשה לך משהו רע ואם אני אפגע בך בצורה כול שהיא אני לא יודע מה אני יעשה לעצמי, אני לא צריך משהי אחרת כשיש לי אותך אני האיש הכי מאושר בעולם ואני מקווה שגם את. אני אוהב אותך שרה רוזוויר!״ ״ גם אני אותך!״ והתנשקנו נשיקה אוהבת ועדינה, נשיקה של אוהבים.
״בואי יש לי רעיון לאן נלך!״ לפתע לירון קם ואמר לי אבל אני מצידי הייתי נשארת בבית ומתחבקת איתו ומנשקת אותו אבל בכל זאת…
אחרי עשר דקות הגענו חנינו את המכונית בחנייה ושמעתי צעקות וצחוקים של ילדים כשהסתכלתי לפני ראיתי את הלונה פארק של העיר ״מה אנחנו עושים פה?״ שאלתי
״לשמח אותך זה הדבר הכי טוב לעשות בלונה פארק!״
״חשבתי שאנחנו גדולים מדיי ללונה פארק!״ אמרתי וצחקקתי צחוק עדין
לירון לא ענה לי לקח לי את היד ומשך אותי לכניסה קנינו כרטיסים עם כניסה לחצי מן האטרקציות שהיו בפארק.
וכך הלכנו יד ביד בלונה פארק. ״בואי נלך לרכבת הרים!״ הוא אמר לי כולו זורח
״בחלומות שלך! מפחיד שם רמות! אני פוחדת!״
״ אם את פוחדת את תחבקי אותי חזק או תצרחי את יכולה לעשות את שתי הדברים והכי טוב לנשק מישהו״ הוא אמר עם חיוך שובב וזומם
״אני בשמחה אנשק אותך גם עכשיו!״ אמרתי לו וכך באמצע כל האנשים עמדנו והתנשקנו.
״טוב אם אני אצתרך לנשק את השפתיים האלה אני מוכנה לעלות לכל מקום״ אמרתי בשובבות
״רק את השפתיים?״ לירון שאל כיאלו נעלב
״ סוטה מטומטם!״ אמרתי מצחקקת
״סוטה מטומטם שאת אוהבת!״ הוא אמר כבדרך אגב
״ טוב בוא נעלה לרכבת הזאת כדי שהסיוט הזה יגמר!״ אמרתי בעודי נעה לכיוון המתקן
לפתע לירון התחיל לרוץ לכיווני הרים אותי על זרעותו
״מה אתה עושה?! יא מטומטם!״
״אני? אני בסך הכל הולך איתך למיתקן״ הוא אמר בתמימות ועד שהוא אמר את זה אנחנו כבר הגענו לקופה נתנו את הכרטיס. כשהתיישבנו בקרון נשמתי עמוק לתוכי מתוכי לתוכי מתוכי.
״אל תדאגי לאב, זה קצר בלי לולאות את זוכרת מה אמרתי לך את תמיד יכולה לחבק אותי עדיף כמובן לנשק או לצרוח״ כשהוא אמר את זה ישר הדבקתי נשיקה מצלצלת לשפתו
״וואו! לזה לא ציפיתי״ הוא נשאר המום
״סוריי, לא יכולתי להתאפק!״ כשאמרתי את זה הרכבת החלה לנוע ישר תפסתי את ידו של לירון.
״תרגעי לאב!״ הוא אמר לי בקול מרגיע הרכבת החלה לצבור יותר ויותר מהירות היא הגיעה למהירות ממש גבוהה שאני התחלתי לצרוח מכיף שנראה לי שלירון נהיה חירש אבל לי זה לא היה אכפת הייתי בכל מקרה הייתי אוהבת אותו. שירדנו כשירדנו לירון נראה עצוב התחלתי לדאוג ובגלל זה שאלתי אותו:״מה קרה לירון רון?״
״לא קיבלתי נשיקה או חיבוק אחד!״ הואמר בקול ילדותי ונעלב.
״אבל נראה לי שעכשיו זה הולך להשתנות!״ הוא אמר בקול שובב משך אותי אליו ונישק אותי נשיקה שכל הרגשות היו מעורבים בה היא היתה אוהבת, גסה והכל מעורבב.