איך זה מרגיש? ~5 ואחרון~

שכבתי על מיטת העץ שאבא בנה לי לפני שבע שנים. המזרן חרק עם כל תנועה שעשיתי. ראשי נשען על הכריות כשעיני בוהות בתקרה בגוון ירקרק עמום, כמו כל הקירות בחדרי.
עד לפני שבוע חייתי חיים נורמאליים. רצתי בכל בוקר לכיתת הביולוגיה. הלכתי כל שבועיים או שלושה עם אפרודיטה לקניון. נפגשתי איתה לפחות פעמיים בשבוע, ופעמיים עם שאנון. צחקקתי עם ג'וני בטירוף בשיעור חוצנות. ירדתי עם שאנון על הילדה המתנהגת כמו פקצה מכדור הארץ.
ועכשיו…
מה בעצם קרה?
ידעתי את התשובה.
הייתה לי אפשרות להרגיש. הייתה לי אפשרות לאהוב. הייתה לי אפשרות לחיים שלמים עם האדם שיועד לי.
פשוט לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. באותו היום הסתובבתי שעות ברחובות עד שהשעה הייתה כבר מאוחרת. עכשיו שיחקתי עם הרגליים בווילון שמעל ראשי.
בכל פעם שפניו עלו במוחי תחושה חמימה הציפה אותי וחיוך אוטומטי עלה על שפתיי. רציתי להצמיד את החיוך הזה לשפתיו שלו. הבטן שלי התכווצה, ועלה לי דחף לצחוק ולבכות באותו הזמן.
בכל פעם שפניו החלו להתערפל בזיכרוני קצת יותר נעשיתי מדוכדכת, והרצון למצוא אותו רק גבר.
המחשבות החלו להתערפל. העיניים החלו להיות כבדות. הרגליים עזבו את הווילון ונשמטו מטה.

'אני חולמת. או שאני הוזה.' חשבתי לעצמי בזמן שחלון חדרי נפתח ואני רואה מבעד לחריץ האור הקטן שחודר פנימה תלתלים שחורים ונמשים חינניים.
'שכחתי לסגור את החלון…'
הוא נכנס, התקרב אלי ונעמד ליד מיטתי. הושטתי את ידי בערפול חושים ועייפות. הייתי צריכה לדעת בוודאות שאני חולמת, למרות שהאופציה נראתה הגיונית עד כדי כאב.
הוא אחז בידי. התחושה הייתה אמיתית לחלוטין. עורו היה חלק ומעט לח. מיד חושיי התחדדו. פקחתי את עיני לגמרי. הרגשתי את לכלוכי השינה. הרגשתי את ידי המסלקת אותם מעיני. הרגשתי את השמיכה שעוטפת את גופי. הרגשתי את המזרן הרך, הרגשתי איך אני שוקעת מעט בתוכו. הרגשתי את רגליי המתחככות אחת בשנייה. הרגשתי דגדוג בכף רגלי ושלפתי נוצה שיצאה מהכרית ונדבקה אליה.
בלי לחשוב יותר מדי משכתי אותו אל המיטה. הוא התיישב לצדי. אני התרוממתי. ראיתי שהוא גם נפעם מכל התחושות. הסתכלתי עליו מקרוב, ממלאת את מאגר מוחי בפניו. עיניו ננעצו בעיני, הוא נראה כאילו הוא עושה את אותו הדבר.
כך נשארנו. לא יכולתי להוריד את מבטי מיופיו. כל פעם שנתקלנו זה בזו הוא היה יפה יותר מהפעם הקודמת.
ידי עוד הייתה בידו. הוא הרים את היד השנייה וקרב אותה אל פני. הוא הניח את ארבע אצבעותיו על שערי, ועבר עם אגודלו על לחיי. ואז על השנייה. על אפי, על עיני. על הגבות האדמדמות, על המצח, על הסנטר.
גם אני שלחתי את ידי החופשייה אל פניו, חשה את צורת פניו. עוברת על הנמשים. הם היו חלקים, מתמזגים עם עורו. ריסיו היו רכים. לחייו היו נעימות. השיער החליק בתוך ידי כשמתחתי אותו, וכששחררתי מיד קפץ בחזרה לצורת בקבוק מושלם.
לבסוף הנחתי את ידי על שפתיו. הן היו רכות כלכך, מזמינות.
גם הוא הניח את ידו על שפתיי.
ואז איחדנו את שפתינו. ההרגשה הייתה מדהימה. ידי נשארו על לחייו ושערו, מלטפות אותם. אפינו התחככו מעט. הרגשתי את נשימותיו. השפתיים היו כה נעימות על שפתיי. ראשי הסתחרר וכמעט התעלפתי מאושר.
פיסקתי את השפתיים מעט. טעם פיו היה כה מתוק. לשונו עטפה את שלי, ויחדיו הם רקדו את מחול האהבה.
הוא ינק את שפתי התחתונה בעוד אצבעותיי נשזרות בשערו. נישק את לחיי, את אפי, את מצחי, צווארי. את מגע שפתיו לא אשכח לעולם. וכנראה שגם לא אצטרך.
מוחי היה מרוכז רק בו. רק בנו. התשוקה גדלה. התנשפתי ונישקתי את עצם הבריח שלו. הוא הרים את סנטרי ונשק לפי שוב. לשונו הייתה מדהימה וסחררה אותי, שפתיו עשו לי חשק לגור בתוכן, נשימתו הייתה לנשימתי ועיניו השחורות כמו ים אפל הטביעו אותי בתוכן.
לבסוף נשכבנו על המיטה. ידיו כרוכות סביבי, ידיי בתוך שערו. בטננו צמודות ורגלינו סבוכות אחת באחרת. עינינו נעוצות אחת בשנייה.
הוא סיפר לי איך כמוני, גם הוא לא יכל להפסיק לחשוב עלי. כמו שהוא הפך לכל עולמי, אני הפכתי לכל עולמו. אבל הוא לא הבין את הקטע של ההרגשה. הוא פחד מזה. עד שהלילה הוא לא יכל יותר. הוא ראה אותי מסתובבת ברחוב, ועקב אחרי עד הבית. הוא עמד בחוץ עד שהיה בטוח שהוריי הלכו לישון, ועד שאזר מספיק אומץ. ונכנס.
ואני סיפרתי לו על כל מה שסבתא סיפרה לי.
"נעים מאוד," הוא אמר כשגמרתי, "אני גבריאל."
"אני לילייה. ואתה כל חיי, אתה יעודי."


תגובות (1)

קראתי עכשיו את הסיפור שלך,
צורת הכתיבה שלך פשוט מדהימה!
את מתארת כל דבר בצורה מושלמת!
אפשר לומר שהתאהבתי בסיפור שלך!
סיפור ממש יפה וסוחף מחכה ומצפה לסיפור
הבא שלך!!!!
אושרית 3>

31/08/2012 07:21
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך