אין שם – פרק 2

המורה להיסטוריה עבר שולחן שולחן, והגיש את הבחנים, שהיו עמוסים באותיות קטנות וחסרות משמעות מבחינתי. על אף שהקשבתי בשיעורים, ללמד תלמידים בכיתה י'א על ההיסטוריה של אמריקה הלטינית בתקופה הקולוניאלית או על הרפורמות הבורבוניות היה לדעתי מיותר לחלוטין. מר קלרסון הגיע לשולחן שלי ושל רייצ'ל, וחילק את הבחנים. קול הדפים המהודקים זה לזה שהחליקו על השולחן נשמע מתוך הדממה שנחתה בכיתה. רייצ'ל ווידאה שמר קלרסון כבר העביר את מבטו לשולחן הבא, וטפחה על ידי, שנחה על השולחן, כאזכור למה שאמרה לי הבוקר. הבטתי אליה במטרה ללחוש לה משפט חזרה, כשלפתע נשמע קולו הרם של מר קלרסון, שהבהיל אותי מלדבר והסיט את מבטי אליו. "בנות, אני לא מוכן שתפטפטו במבחן בהיסטוריה. מחובתי כמורה לדאוג לחנך את התלמידים…" הסטתי את זווית עיני לכיוון רייצ'ל. פתאום נזכרתי איך לפני כמה שנים טובות, כשעוד הייתי בת חמש, אימא הייתה סוגרת את דלת חדר השינה, ומדברת עם אבא בלי סוף. 'ומי יחנך את הילדה?', פעם שמעתי אותה אומרת מבעד לדלת. היא הייתה מתחילה לצרוח עליו, לומר לו ש'כסף לא גודל על עצים', ומפצירה בו שילך לעבוד. לא ידעתי מה זה 'לחנך', ולא הבנתי מה זה כסף. חשבתי שאלו רק עוד מטבעות משחק שטחיים שנועדו להיערם אחד על השני, ולהשמיע צליל קולני, שאלו רק עוד כמה ניירות שמשחקים איתם במונפול, המשחק שאימא קנתה לי ליום הולדתי, ושאבא מעולם לא הסכים ללמד אותי או לשחק בו נגדי. "אם תלמדי לשחק טוב בחיים, לא תזדקקי עוד למונפול", הוא התכופפף אליי ולחש כשומר סוד, בפעם המי- יודע כמה שהצעתי לו לשחק. ואני, אני שתקתי, כמו שילדה קטנה עושה, כמו ילדה קטנה שלא מבינה אנשים גדולים. אמנם לא ידעתי מה זה 'לחנך', ולא הבנתי מה זה 'כסף', אבל ידעתי שאני הילדה שאימא דיברה עליה, הילדה שהיא כבר לא יודעת מי יכול לחנך אותה. "העלמה קת'לין פארקר", שמעתי את קולו של מר קלרסון רועם, ומעיר אותי מעוד זיכרון ישן ומר. "תעברי בבקשה לשולחן ההוא, במקום הריק שליד אדוארד" הוא אמר, והצביע לכיוון השולחן של הילד החדש, בראד, שכבר היה נראה שהוא נעשה מקובל ופופולארי בחברת הכיתה. בנות מסמיקות כשהוא מדבר איתן ומצחקקות בכל פעם שהוא עובר לידן. אפילו רייצ'ל דיברה עליו כל הדרך לבית הספר אתמול. אספתי את המבחן ושמתי את הילקוט על גבי והתקדמתי לכיוון השולחן של בראד. "אית'ן, תעבור בבקשה לשולחן של רייצ'ל", שמעתי את מר קלרסון ממשיך, וסובבתי את ראשי אחורנית. רייצ'ל נראתה די שמחה, כי אית'ן היה מקובל ונחשק לא פחות מבראד. בשבילה זה עוד חלון הזדמנויות לפתוח איתו בשיחה, ולשבות אותו בסיבוב אחד התלתלים הבלונדניים שלה על אצבעה.
המשכתי לסחוב את הילקוט הכבד עד לשולחן של בראד, והתיישבתי לצידו. הנחתי את הבוחן על השולחן, ומר קלרסון הכריז שאפשר להתחיל את המבחן.