אם לא בשבילך, אז בשבילי – פרק 4

היא לא האמינה שזה יהיה כל כך קל.

בהתחשב בבריחה המתוכננת שלו, וריב האחרון שהיה להם היא חשבה שתצטרך להזמין אנשים מהעולם התחתון שיהיו חייבים לחטוף אותו, אבל נראה שהחוקר הזה באמת שווה כל שקל שהיא הוציאה עליו. היא הייתה מוכנה לקראתו, נראית בדיוק כפי שרצתה – חולה וחלשה.
היא לא אהבה להיראות כך, ושנאה להפגין חולשה כלשהי, אבל ידעה שרק זה ישאיר את דניאל ולא הכוח שבדרך כלל הפגינה. היא סידרה את שמיכות המיטה סביבה, את השיער הפזור סביב פניה, הכריות מאחורי גבה ונשענה לאחור. וחיכתה.

***

לעלות לחדר של קלרה? דניאל קימט את מצחו. קלרה מעולם לא קיבלה אף אורח ואף לא בן משפחה בחדרה, אלא תמיד בחדר העבודה הרשמי עם הכיסאות הגדולים והלא נוחים. רב המשרתים עצר את מקס וכריס, מורה רק לדניאל לעלות. הוא הרגיש מאוד רע, לא מבין מדוע.

הוא נעמד מול הדלת, דופק עליה שלוש פעמים בהיסוס.

"תכנס." נשמעה קולה של קלרה.

דניאל שוב קימט את מצחו, מנסה לזהות את הטון השונה של קולה ופתח את הדלת. הוא הרגיש שכל האוויר בורח מריאותיו. על המיטה ישבה קלרה, נראית כמו שמעולם לא ראה אותה, ולא חשב שאי פעם יראה.

"ק-קלרה…" הוא מלמל, מתקרב מעט, עיניו נפקחות בבהלה.

קלרה נשפה אוויר, נשימתה נשברת מעט, דמעות עלו בעיניה, אבל קולה היה עדיין יציב. "אל תרחם עליי." היא ציוותה עליו, גורמת לו לעצור במקומו. "אני לא צריכה את הרחמים שלך, אני רק רוצה שתחזור למעמד שמגיע לך."

דניאל בלע את רוקו, מנענע את ראשו. "אבל קלר… מה – מה קרה?"

קלרה מצמצה בעיניה, מסלקת את הדמעות שלא ציפתה כי ירצו לרדת כשתראה אותו. "קצת שפעת והרופאים משתגעים, כנראה בגלל הגיל שלי."

דניאל שמח שענתה, למרות שלא ציפה ממנה למענה. בגלל שפעת היא שוכבת במיטה ומקבלת אותו בחדרה? לא יכול להיות. "זו רק שפעת?" שאל.

קלרה צמצמה את עיניה אליו. "זה מה שאמרתי." השיבה בחדות.

דניאל הנהן, מקבל את דבריה בהסתייגות. "אז למה קראת לי?" הוא ייצב את קולו, מנסה להיות חזק כמעט כמוה.

"הגיע הזמן שתחזור." היא קבעה. "הסתובבת מספיק, ואני חושבת שאתה מספיק מבוגר להגיע להחלטה הנכונה."

דניאל הרים מעט את זוויות פיו, מתפתה לצחוק בקול. "ההחלטה הנכונה?" הוא אמר, נשמע מעט מריר. "ומהי ה'החלטה הנכונה' הזאת?"

קלרה הרימה מעט את סנטרה. "לחזור לנהל את חברת ההפקות."

דניאל הרים את גבותיו, כמעט נופל מרגליו לשמע דבריה. "מה – מה אמרת?"

קלרה חייכה בליבה, יודעת כי קנתה את ליבו. "אני רוצה שתנהל את חברת ההפקות שלנו, בתור התחלה כמובן."

דניאל היה בטוח שלא שמע נכון, הוא התקרב אל האישה המבוגרת, לאט. "שאני – אנהל – את – MC Entertainment?"

קלרה הנהנה, חיוך מתחיל לעלות על פניה. "זה מה שרצית, לא?"

"אני – " הוא נעצר, חושב על כל ההשלכות. הוא יצטרך לחזור לניו יורק, לעזוב את העבודה בקנדה, את החיים בקנדה, את סנדרה… הוא ניסה להבין את המשחק שקלרה משחקת, לא מצליח לרדת לשורש העניין. הוא קימט את מצחו, מביט בה מלמעלה. "שלוש שנים ביקשתי ממך את זה, שלוש שנים נתתי לך הזדמנות לראות עד כמה טוב אני מתנהל ושלוש שנים דחית אותי." הוא שילב את ידיו על חזהו. "מה שונה עכשיו?"

קלרה הרימה את עיניה אליו, מצליחה להתנשאות במבטה גם ממקומה הנחות. "כי אני רוצה אותך פה," היא הייתה כנה. "ואני מוכנה לתת לך לנסות משהו שכל כך רצית. הסיבה שלא רצית שתנהל את חברת ההפקות היא בגלל שניהלת כל כך טוב את רשת המלונות."

שוב הפתעה. קלרה מודה שהוא היה טוב במה שעשה? כנראה הזיקנה עושה את שלה… "ומה זה היה מה שאמרת? בתור התחלה?"

קלרה הנהנה, מרימה ערימת ניירות שדניאל לא ראה עד עכשיו שהיו לצד רגלה והגישה לו אותה. "אני רוצה שתהיה אחראי על הכל." היא הרימה את עיניה אליו. "ההפקות, המלונות, המפעלים, השותפות עם חברות אחרות, הכל."

דניאל פער את עיניו, לוקח את ערימת הדפים אך לא מוצא את הכוח כדי לעיין בהם. עכשיו הוא היה בטוח שמשהו ממש נורא קורה לה. הוא הניח את הדפים על השידה לידו, והתיישב על המיטה, לוקח את ידה של קלרה. "מה קרה, קלר? אם כבר סחבת אותי עד לפה, ספרי לי את כל האמת."

קלרה נאנחה בקול. היא ידעה שזה מה שיקרה, אבל בכל זאת קיוותה לא לגעת בזה. היא החליטה לספר לו הכל.

***

"אתה חושב שהיא תספר לו?" מרי נשמעה מודאגת, מחזיקה בידו של בן דודה.

כריס חיזק את אחיזתו בידה, מביט אל עבר גרם המדרגות. "אני מקווה שכן. הוא צריך לדעת עד כמה הוא פגע בה."

מרי הביטה בו בחדות. "זה לא בגללו." היא קבעה.

כריס משך בכתפיו, לא מעוניין בריב נוסף עם הברונטית הקטנה והמשיך להביט מעלה, מחכה כי הגבר המבוגר יותר ייצא. הוא באמת קיווה שקלרה סיפרה לו, אם לא – הוא יספר.