מאי8866
בסוף היה לי קצת זמן להמשיך היום... אבל,
מי היא הרוני הזאת? אני הבאתי אותה מהסיפור הקודם שלי 'אנשי האבן' שבו הייתה דרקונית.
איך הפכה לאדם?
האם רוני ודיינור רק ידידים, או שהם חברים?
כל אלה ועוד, בפרק הבא. (תמיד חלמתי לומר את זה!)

אנגי, חייכי כבר פרק 1 חלק 2

מאי8866 16/12/2012 637 צפיות 2 תגובות
בסוף היה לי קצת זמן להמשיך היום... אבל,
מי היא הרוני הזאת? אני הבאתי אותה מהסיפור הקודם שלי 'אנשי האבן' שבו הייתה דרקונית.
איך הפכה לאדם?
האם רוני ודיינור רק ידידים, או שהם חברים?
כל אלה ועוד, בפרק הבא. (תמיד חלמתי לומר את זה!)

אנגי ירדה אל חדר האוכל. הוא דמה מאוד לשתי מסעדות שחוברו יחד.
מזמן לא אכלה ארוחה מלאה. לכן גם רזתה מאוד… זו הייתה ארוחת ביניים חלבית.
היא כללה סמבוסק/פיצה, כוס חלב/שוקו, וגלידה.
אנגי הייתה מאוד רעבה ואכלה הכל.
"את ממש רעבה, אה?" שאלה שותפתה לשולחן.
"מתה מרעב." אמרה אנגי.
"כמה זמן לא אכלת?"
אנגי רצתה לומר שיומיים, בערך, אבל השיבה, "שש שעות."
"וואו-וא." אמרה השותפה.
"תגידי, זו הארוחה האחרונה להיום?" שאלה אנגי.
"לא, מה פתאום," אמרה השותפה, "יש עוד ארוחת ערב ומי שנשאר רעב ארוחת לילה."
"וואו," התפלאה אנגי.
"אויש!" נאנחה הנערה, "שכחתי להציג את עצמי. אני רוני."
"אני אנגי." מלמלה אנגי.
"שם ממש יפה! מאיפה הוא?"
"הוא מ… מיוון." הסבירה אנגי, "זה אמור להיות אנ-ג'י, אבל אמא שינתה אותו."
אה… מי זו אמא שלך?"
"אני קצת מתביישת…" אמרה אנגי.
"נו, נו," הפצירה רוני, "אנחנו הריי חברות."
"חברות?" נדהמה אנגי.
"כן. רוצה?" הציעה רוני.
"בטח!"
אנגי אפילו לא ציפתה לכזו הצלחה, ועוד ביומה הראשון. תמיד היא הייתה מנודה מהחברה, ועכשיו…
"רוצה שנפגש מחר?" שאלה רוני. "צופים אחלה מזגאויר."
"בים," השלימה אנגי.
"אכפת לך שחבר שלי יבוא?"
"אה… לא, כאילו…. לא. שיבוא." לאנגי כן היה אכפת, האמת, אבל היא לא רצתה לאבד את רוני.
* * * * * * * * * * * * * * * *
הים היה שקט… העניים השתקפו בעמומיות בין הגלים הקצופים באופק הרחוק. מקדימה המים נראו שקופים, אך לאט לאט קבלו גוון תכלכל ובסוף תכלת כהה. על הסלעים שביצבצו בינהם ישבו שחפים שמנמנים שמידי פעם צללו למים ושטו בהם, ואחרים השמיעו מן צווחות קטנות.
שמונה רגלים דרכו על החול הלוהט.
הרגליים של רוני, הרגליים של אנגי והרגליים של בניטו.
"בן-בן," קראה רוני לכלב שלה, "אל תתרחק."
הכלב השחור זקף אוזניים ומיהר אל בעליו.
"אז… איפה החבר שלך?" שאלה אנג'י.
"הו…" התחילה רוני למלמל.
"בו!!!" צעק מישהו מאחור.
"היי, דייני!" צחקה רוני. "חשבתי כבר שלא תבוא!"
"אתה!" צרחה אנגי.
היא הביטה בעיניים השחורות והשיער המתולתל השחור.
מולה עמד דיינור, החבר ש-ל-ה, נכון עד לאותו הרגע.
"איך…? לעזעזל…?"
"אנגוש," התחיל דיינור לומר.
"אני לא רוצה לשמוע אף אחד מהתירוצים המתומתמים שלכם! אני שונאת אתכם!"
אנגי פרצה בריצה מהירה לעבר הפנימייה. הדמעות החלו לזלוג ממנה רק כשכבר הייתה לבד, בחדר שלה.


תגובות (2)

תמשיכי הסיפור מרגש!!!

16/12/2012 06:32
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך