אני,אתה והעולם פרק 20 (:

התעוררתי שהכול מסביבי היה מטושטש ,לא הבנתי איפה אני בכלל ,לרגע אפילו שכחתי מי אני.
התעוררתי במקום לא מוכר ,הכול מסביבי היה אפור ,ורעש מעצבן של מכונות הגיע לאוזניי.
ניסיתי לקום מהמיטה המוזרה והלא מוכרת שישנתי עליה .הייתי לבד בחדר ,הכול היה חשוך ,
כנראה שכבר היה ערב .
וילונות עטפו את מיטתי ,ניסיתי למשוך אותם ,אך לא הצלחתי.הייתי מחוברת לכל מיני מכשירים לא מוכרים ורעשניים במיוחד.ואז הבנתי -אני בבית חולים.
***********
כמה שעות קודם לכן :
"תקראו לאמבולנס." המורה ציצה בלחץ
כמה ילדים ירדו למטה ,זואי פרפרה במקומה ,עינייה חצי עצומות חצי פתוחות ,היא לא מבינה מה קורה .
איתי עטף אותה חזק חזק בזרעותיו החזקות ,גם הוא לא הבין מה הולך פה .
"זואי בבקשה ,תעני לי" הוא התחנן
אבל זואי לא ענתה ,היא כאילו הייתה כבר בעולם אחר.
אנשים לבושים בחלוקים לבנים ,הרימו את זואי על מיטה ניידת ,והכניסו אותה לאמבולנס ,איתי עקב בכאב אחר תנועותיהם ,והמשיך לתלות עיניים ,במקום ההוא ,אפילו האמבולנס נסע כבר ממזמן.
******
דמות שאני לא מכירה ,נכנסה לחדר האפור והקודר שלי בבית חולים ,הוא הסיט את הווילונות וחייך אליי
"אני רואה שהתעוררנו." הדמות אמרה
"איפה אני ? מה אני עושה פה ?" שאלתי ישירות
"הכול בסדר ,את תיהיי בסדר,מטפלים בך." הדמות הרגיעה אותי .
"מי אתה ?" שאלתי
"אני הרופא שלך ,בקרוב המשפחה שלך תגיע לבקר אותך." הוא חייך
"אין לי משפחה." אמרתי בשקט
"מזאת אומרת ?" הוא שאל ולא הבין
"אני יתומה." מלמלתי עוד יותר בשקט
"אז מי זה מי שבחוץ?" שאל הרופא
"מזאת אומרת?" שאלתי
הרופא סימן משהו מאחורי הווילון
שמעתי צעדים שהולכים ומתקרבים אליי .וראיתי איך יד מסיטה את הווילון .
זה היה איתי.
"איך את מרגישה ?" הוא שאל אותי
הנהנתי בבישנות .העדפתי שהאדמה תבלע אותי מאשר שאיתי יראה אותי ככה .
הוא התיישב בכיסא לידיי והחזיק לי את היד "אלה בדרך לכאן,ואז תוכלי לחזור כבר לפנימיה." הוא חייך
חייכתי חזרה
"כמה זמן אני כאן?"
"רק כמה שעות."הוא ענה
"מה קרה לי ?" שאלתי ומבטי נדד מאיתי אל הרופא שצוטט לשיחתנו.
"שפעת קלה." ענה הרופםא קצרות "כמה ימים מנוחה ,ואת חוזרת להיות כמו חדשה."
חייכתי .אני שונאת בתי חולים ,זה מחזיר אותי לזכרונות לא נעימים ,זכרונות שעדיף לשכוח..