אני ,אתה והעולם -פרק 3 (:

התעוררתי לעוד בוקר רגיל במיוחד ,שום דבר חדש ,וגם לא ישן ..פשוט בוקר רגיל
התמתחתי וירדתי מהמיטה לאט לאט ,מסתגלת לקור שבחוץ ,בלי הפוך שעטף אותי עד לפני כמה שניות .
"בוקר טוב מתוקה " אמרה לי אמא וחייכה את חיוכה הכובש.
"בוקר אמא" אמרתי בחוסר רצון.
כן בהחלט בוקר רגיל.
"אתמול אני ואבא רצינו לדבר איתך " אמרה אמא ולקחה נשימה, "אבל ישנת "
"אה שטויות יכולתם להעיר אותי " אמרתי תוך כדי פתיחת המקרר.
"מתאים לך שנדבר היום ?"
"בטח" עניתי וטרקתי את דלת המקרר ,כרגיל שום דבר אכיל..

התחלתי להתארגן לבית הספר ,קפוצון שחור עם כובע -בלי זה אני לא יוצאת מהבית.
חיברתי את האוזניות לאוזניים ,וטבעתי לעולם שלי .
העולם שלי היה העולם שאני ,ואני חושבת שעוד רבים היו מעדיפים לחיות בו
פשוט עולם כזה שהכול מסתדר ,שאין בעיות ,שכל מה שאני רוצה קורה ..
חבל שהעולם הזה נמצא רק בדמיון .
"אל תשכחי לקחת את הקטנים היום " אמרה אמא ,והזכירה לי עד כמה באמת העולם שלי נורא.
'הקטנים' זה כינוי לאחים הקטנים שלי
אין ביננו בכלל דמיון !!
הם בלונדינים עם עיניים כחולות ,אני עם שיער שחור ועיניים ירוקות .
תמיד חשדתי בזה שאני עב"ם ,ולא רק אני ,גם שאר 'החברים' שלי .
עליתי על האוטובוס ,בבדרכי לתיכון השנוא עלי מכול .

"גברת זואי !" אמרה המורה בקולה המעצבן "אני רואה שאת לא לומדת !! ,כל הזמן את חייבת להגיע אחריי ?!"
היא אמרה בקול תוקפני
כרגיל ,לא אמרתי מילה ,ורק מיהרתי למקום הפרטי שלי ,בסוף הכיתה
אלא שהפעם ,הוא לא היה ממש פרטי .
נער גבוה ,עם עיניים ירוקות ושיער חום ,נער שכאילו יצא מקטלוג דוגמנות יושב לי עכשיו במקום . או בשמו הפרטי –
איתי .
יופי הוא בקושי יומים פה וכבר הוא עושה לי בעיות .
"אני יושבת פה " אמרתי לו בקול צרוד
"בבקשה את מוזמנת לשבת ." הוא אמר והצביע על מקום פנוי לידו
'התכוונתי ,שאני יושבת ממש כאן " אמרתי והצבעתי על הכיסא שישב
"זה בבאמת משנה לך ?" הוא אמר בלעג
"כן."
"זואי ?איתי ? מה קורה שם ?" התחילה גם המורה להצטרף
"הוא יושב לי במקום " עניתי בשקט
איתי הסתכל קדימה ולא זז מהמקום
"מה אנחנו בגן ? זואי יש מקום לידו ,זה לא כזה משנה " היא אמרה בקול מפלצתי והסתובבה אל הלוח
"מרוצה עכשיו ?!" אמרתי לו
"מאוד " הוא אמר בלעג ופינה לי מקום לידו
"בסך הכול מקום " הוא אמר וצחק .
האיתי הזה בקושי כאן ,וכבר ידעתי שאני שונאת אותו . אוווה איך אני שונאת אותו .