אני זוכר את היום שנפגשנו ! – סיפור על נייל.

"ייייייייש!! אני לא מאמינה! היום טסים ללונדון! " ~ צעקת כולך מרוגשת. " קומי עוד 3 שעות אנחנו טסים! אנחנו גם צריכים לאכול, להתארגן! קומי!" ~ צעק אבא מלמטה!. "אוקי אוקי אבא אני קמה!" ~ צעקת.
"קמת התארגנת , ציחצחת שיינים,התלבשת אכלת והתארגנת" " אבא אני מוכנה! בואו נזוז "~ צעקת לאבא שלך מלמטה. " איפו יעל ? [אחותי] " ~ שאלה האמא. " אמא היא לא טסה , היא נשארת איתי. " ~ אמר האח הגדול שלך. " תשמור עליה. " ~ אמרה האמא והלכתם. " אבל אבל אבל אבל.. אבא!! אני חייבת לפגוש אותם ?! " ~ שאלת. " את מי?" ~ שאל האבא. " את הוואן דיירקשן האלו.. " ~ אמרת. " סורי מאמי שלי.. " ~ אמר האבא. " אוף! אתה יודע אני לא סובלת אותם, למרות שאתה המנהל שלהם! " ~ אמרת. "מותק את יודעת שכל חלום של ילדה לפגוש אותם! וכן מאמי, את הולכת לפגוש אותם, את יודעת כמה יקאנו בך?! " ~ אמר האבא. " אולי מישהו התאהב בך .. " ~ אמר האח הגדול הגדול.. ודחף לך מרפק למפרק שלך. " וואיו סתום, ! " ~ צעקת עליו. "עוד רגע אנחנו ממריאים. " ~ אמר האבא והחזיק חזק. "והמראנו" -אחרי 13 שעות- " _____ [ השם שלך] קומיייי!!תתעוריייי!! נחתנו כבר. " ~ צעק האח! " מה, מה קרה? " ~ קמת כולך מבוהלת. " נחתנו בואי מאמי " ~ אמרה האמא.~"אז ייש! אנחנו בלונדון!"~ אמרת. " יצאת החוצה והסתכלת! " " אני לא מאמינה שאני פה! " ~ אמרת ." בואי צריך להזמין חדר למלון. " ~ אמר האבא ותפס לך ביד והלכתם. " הנה, זה החדר שלך את לבד, אחיך בחדר מספר 576 וואן דיירקשן בחדר מספר 577 ואתץ חדר מספר 578 אם את צריכה אותי ואת אמא אנחנו בבריכה. "~ אמר האבא והלך. " נשכבת על המיטה , כולך גמורה! פתאום.. שמעת צילצול כזה בדלת… פתחת את הדלת וראית.."

עוד מעט ממשיכה♥