אקדמיית סנט אגנס- דמויות

שם: קונסטנס טינו. נולד לאמא רוסית ומכן שמו שמשמעותו "איתן".
גיל: 15
מיקום: גר ברוסיה עד גיל 5 ואז עבר עם אמו לאמריקה
מראה: שיער שטני קצר ועיניים ירוקות בהירות. הוא לא ממש שרירי והוא טיפה גבוה מהממוצע (לא ממש ממש). העור שלו בהיר יחסית.
אופי: הוא מהילדים שלא יודעים מה לעשות עם אנשים אחרים. הוא שתקן ונורא מובך ליד אנשים אחרים. קשה לו להכיר אנשים חדשים ויש לו חבר אחד ויחיד באקדמיה. הוא נהנה מפעילות גופנית ומרגיש מוזר שמסתכלים עליו גם במשהו שהוא טוב. אם אנשים אחרים יתחילו לדבר אליו הוא ישפיל וימלמל משהו, גם אם זה דבר טוב. הוא תמיד ינסה להשתלב ו-"להיעלם" למרות שההתנהגות הזאת רק מושכת אליו תשומת לב. הוא מתגעגע לאביו ורוצה לראות אותו שוב (ושונא אותו ביחד עם זה) ושונא את אמו.
מומחיות: הוא יכול לקרוא את הרגשות של אחרים במבט אחד. הוא יכול להבין מה הם חושבים ולדעת אם הם משקרים. בנוסף, יש לו זיכרון צילומי טוב במיוחד והוא מעולה בקרטוגרפיה בגלל הזיכרון הזה.
רקע: נולד למשפחה מאושרת ברוסיה שאהבה אותו מאוד. הם גרו בבית קטן מאוד אבל תמיד היה מאושר עם משפחתו וחופשי. תמיד מבטיהם של הוריו היו עייפים והדבק עליהם פרצוף שמח ומזויף לקראת יום הולדתו ה-13 הוריו התחילו לריב על דברים שלא הבין בכלל. כל פעם ששאל אם הכל בסדר הם צעקו עליו שיכנס לחדרו והוא ברח לחדרו בדמעות ואז בכל ערב אמו באה אליו וניסתה לעודד אותו.
ביום הולדתו ה-13 קונסטנס יצא מחדרו ורץ באושר לחדר של הוריו בזמן שהוא צועק "יום הולדת!!!". כשהוא הגיע לחדרם הוא ראה את אמו יושבת על המיטה ובוכה. החיוך ישר נמחק מפניו והתקרב אליה בזמן ששאל מה קרה. כהרגלה, היא הניחה חיוך על הפרצוף ואמרה שהכל בסדר אך הפעם נשברה וסיפרה לו שאביהם עזב אותם. היא החזיקה פיסת נייר בידה ואמרה לו שהוא כתב להם מכתב פרידה אך לא נתנה לקונסטנס לקרוא. הדבר היחיד שאמרה לו היינו שאביה עבר לאמריקה. מאז אותו יום קונסטנס הפך לילד שתקן ועצוב. הוא כבר לא המשיך לשמוח כמו ששמח עם אביו. הכל השתנה.
לאחר כשנה שהוא ואמו חיו בשתיקה היא הודיעה לו שהם עוברים בית לאמריקה כדי לקבל עבודה חדשה ושהמצב הכלכלי שלהם ישתפר. קונסטנס ידע שהיא רוצה למצוא את אביו אך לא יכל להתנגד לה. כשהם עברו אמו התחתנה עם איש עשיר במיוחד שקונסטנס לא סבל וגם האיש (ששמו ביל) לא סבל אותו והוא גם לא היה בטוח שאמו אהבה את ביל. הוא היה בטוח שהיא רוצה את הכסף שלו כי ידע שהיא עדיין אוהבת את אביו. במשך התקופה שהם חיו באותו בית באמריקה (עם ביל בערך חודש) ביל רצה להעיף אותו מביתו וכל פעם אמו הצליחה לשכנע את ביל שהוא בסדר, אך ביום אחד שקונסטנס התעורר באמצע הלילה וירד לשתות מים הוא ראה את אמו ליד דלת הכניסה סוגרת אותה. הוא שאל אותה מה היא עשתה והיא התחילה לגמגם בבושה ובכישלון. לקונסטנס נמאס והוא התחיל לצעוק עליה שהיא רק רוצה את אבא והיא מנצלת את ביל ושרק בגללה הוא נמצא כאן. אמו שכעסה עליו מאוד (על כך שגילה הכל) סטרה לו וצעקה עליו לעוף לחדרו.
למחרת קונסטנס עלה על האוטובוס לאקדמיה.
פוביות: זנופוביה (פחד מזרים)
תחביבים: אוהב טבע ולטייל. אוהב להיות לבד או עם החברה הכי טוב שלו כדי לא להרגיש מובך. אוהב מפות ולהביט בהם. רוצה לטייל בעולם שיהיה גדול.
צבע: ירוק
מאת: תס (תולעת סיפורים.)

שם: טוני בראון.
גיל: 12-13.
מראה: שיער שחור עם פסים זהובים בצדדים (מלידה) ועיניים כחולות. נראה ממש כמו ילד בן שמונה או פחות.
אופי: מעט פחדן, ביישן, שונא רעש, מעדיף להיות לבד או עם מקסימום חבר אחד או שניים, לא כדאי לעצבן אותו, כי אז הוא צועק את כל מה שיש לו להגיד עליך, ולא הדברים הטובים. יכול להיות חברותי אבל הוא אף פעם לא יעשה את הצעד הראשון. אם מישהו יאיים על החברים שלו הוא ידאג שהאיש הזה יעלם להרבה מאוד זמן. ברגע שיש לו את האומץ לפתוח את הפה איכשהו יוצר לו משפט פילוסופי חכם שנשמע כמו קשקוש, ואחרי כמה זמן מובן כמה הוא חכם.
רקע: הוא היה בן הזקונים בבית עם עוד שלושה אחים ואחות, עם אימא שאף פעם לא הייתה בבית ואבא שרק הכה אותו כל היום. כל הפעמים המעטות שאמו באה הביתה היא הייתה מתייחסת רק אליו, וזה ממש עצבן את האחים שלו. אז הם תכננו להיפתר ממנו. בזמן שאף אחד לא היה בבית חוץ מהם וממנו הם שרפו את הבית. הם ניסו להימלט מהבית הבוער אבל לא הספיקו, הם נשרפו. למזלו של טוני הוא היה מספיק קטן בכדי לעבור בפתחים הבוערים ולצאת מהבית. מרוב פחד מה אבא שלו יעשה לו הוא ברח ברגע ששמע את מכבי האש, עד שהגיע לפתחה של האקדמיה. הוא היה בן אחת-עשרה וחצי.
מומחיות: (המומחיות המקורית שלו לא כל כך מסתדרת עם הסיפור.) מרגל מצוין, גאון בפריצת מנעולים ופיצוח צפנים.
פוביות: ארכנופוביה. פעם אחד האחים שלו שם לו טרנטולה בתוך המיטה, מאז יש לו טראומה.
צבע: אפור.
חיה: סנאי.
יסודות: אוויר-אש.
מאפיינים מיוחדים: יש לו כוויה מעל העקב הימני שלו מהשריפה.
מאת: נטע (נט נט.)

שם: אנה-מארי וינסטנט. שני ההורים שלה הם צרפתיים ומהם שמה. שמה אמור להיות אנה מאריה. ההורים שלה קוראים לה ככה כשהם כועסים אבל בדרך כלל קוראים לה רק אנה.
גיל: 14
מומחיות: סוציולוגיה ופסיכולוגיה. היא יכולה להבין מה מישהו מרגיש במבט אחד. היא רואה מתי מישהו משקר, מתי מישהו לא בטוח בעצמו ואת התנהגותו ומסיקה בעצמה מסקנות שתמיד נכונות בתוך שניות. היא מצליחה לעשות זאת בלי מילים מפחד מהוריה. בנוסף, היא רקדנית מדהימה ויוצאת מהכלל.
מראה: שיער חום גלי שעובר מעט את כתפיה ועיניים ירוקות בהירות שמראות בגרות ורוגע. תווי פנים עדינים ויפות ועורה בהיר. רזה בגובה ממוצע.
אופי: ילדה שנראית תמיד רגועה ותמיד מוכנה ללמוד עוד. היא אוהבת שקט וקשה לה עם רעש. היא ממושמעת להוריה ודיי מפחדת מהם. לא מביעה כל כך הרבה רגע ונשארת עם פנים קרות. וחסרות רגש חוץ מרוגע וסרקסטיות לפעמים. מפתיע שהיא מדברת עם מישהו. היא מסתכלת רק על המטרה ועובדת תמיד לבד.
היא לא סומכת על אנשים ואין איש אחד בעולם שלה שלה יכולה לדבר אתו ולפרוק את רגשותיה. הכל כלוא אצלה בפנים.
רקע: בתור בת לשני הורים צרפתיים בעלי ציפיות לשלמות, היא אף פעם לא קיבלה הנחות בחייה. הוריה רצו להיות משפחה צרפתית מושלמת. הם רצו בת ממושמעת ומושלמת. אנה התחילה ללמוד בלט מגיל 5 למרות שלא סבלה את זה. הוריה היו מכים אותה אם ניסתה להתנגד להם והמשיכה באימונים בפחד מהוריה. כל פעם שנפלה או עשתה טעות הכי קטנה ההשלכות היו חמורות. היא המשיכה לעשות הכל בשביל לרצות את ההורים שלה שציפיותיהם נעשו גבוהות יותר ויותר.
יום אחד הוריה יצאו לאופרה כמו שהם יוצאים כל שבועיים ואנה נשארה בביתה. בבוקר שאחריה אנה התעוררה לקולות עמוסים ורועשים. סירנות ובכי מהקומה התחתונה. אנה התלבשה מיד וירדה למעטה כדי לראות את אמה יושבת על הספה בוכייה ולידה כמה שוטרים שמדברים אתה. אנה ניגשת אליה ושואלת בקול חלש "מה קרה?" אמה מביטה בה וצועקת עליה לעלות לחדרה מיד, ושהיא צריכה להיות בשקט ולא להתערב בנושאים שלא קשורים אליה. אנה לא הבינה מה קרה לאמה אבל עלתה לחדרה ללא ויכוחים.
לאחר כמה שעות אשר אנה נשארה לבד בחדרה היא החליטה סוף סוף לצאת מחדרה. היא ראתה את הבית ריק חוץ מאמא שלה שיושבת במטבח ושותה תה. היא התקרבה אליה בצעדים איטיים והשפילה את ראשה. היא הרימה את ראשה ברעב והביטה לאמא שלה בעיניים. רק אחרי כמה שניות אמה חזרה לבכות וסיפרה לה שאבא שלה מת אתמול בהתקפה.
מאז אותו היום אמה והיא לבדן. אמא עדיין כופה עליה להמשיך בשיעורי הבלט שלה ואנה ממשיכה לשתוק. בכל לילה אמא שלה יורדת אל חצר ביתה ובוכה בכי חרישי בזמן שאנה נותרת להשקיף על אמא בעצב. אנה לא בוכה. אסור לה לבכות. היא צריכה להישאר חזקה בשביל שתיהן.
לאחר כשבועיים אמה שלחה אותה לאקדמיה בנימוק ש-"זה ההזמנות הגדולה בשבילה לנצל את כישורי הריקוד המדהימים שלה" (אנה רקדנית מדהימה וגמישה מאוד) אך אנה יודעת שהסיבה הנוספת לכך שהיא הולכת לאקדמיה היא שאנה מזכירה לאמה יותר מידי את אביה.
לאחר 48 שעות לאחר שעברה לאקדמיה אמא שלה עזבה את הארץ וחזרה לצרפת.
מאפיינים מיוחדים: מסוגלת לגרום לאנשים לגלות את סודם הכמוס ביותר ע"י מבט אחד.
פוביות: אלודוקפוביה ופחד מכישלון
תחביבים: אין לה הרבה תחביבים. היא מעדיפה לקרוא ספר טוב ולהיות בשקט ולנוח מאשר לרקוד בלחץ מהוריה (למרות שהיא די אוהבת לרקוד. כשהוריה לא בתמונה, כמובן.).
צבע: אפור
מאת תס (תולעת סיפורים.)

שם; מיכאלה {אבל שישמע מייקאלה, שם בינלאומי. זה פשוט לא נראה לי טוב בעין.} גריינהוד.
גיל; 14
מומחיות; היא גאון. פשוט גאון. טוב, האמת שבמתמטיקה, ובכל מקצוע אחד בערך היא דיי סיוט.
היא גם סובלת מזה. אבל היא גאונה, כי היא חושבת מחוץ לקופסא. כי הדמיון שלה מדהים.
היא תלמידה גרועה- אבל אחת מבנות האדם הכי חכמות בעולם.
מבינה?
היא יצירתית ברמות, אבל לא יודעת לצייר בכלל. היא רק.. מדהימה. פשוט כזאת. מכשירי האיי-קיו יתפוצצו מבחינותיה. בסדר?
מראה; שיער ברונטי ואדמוני יחד, מעין גוון ברונזה מיוחד. דיי ארוך וחלק. עיינים ירוקות קריסטליות. מלא מלא נמשים. פה קטן ואדום. קצת פחות ממוצעת בגובה, רזה יותר מהממוצע.
מיוחדת. מושכת תשומת לב, זה ברור.
לא מתייחסת יותר מידי למראה שלה.
אופי; תלמידה גרועה. בורחת משיעורים, אבל לא כדי לשתות, לבלות או אני לא יודעת- רק כדי להיות עם עצמה. מוחרמת. קשה לה להתחבר לילדים בכיתה שלה, אבל היא מעד התחברה לילדי הפנימיה.
מצחיקה. לא צינית.
מקורית, רעיונותית וחכמה באופן בלתי רגיל. שונאת אנשים ששונאים אותה. שקטה, נגררת בכזה ׳טוב, בטח.׳ בגלל שחיי החברה שלה שאפו לאפס אז רגעי השמחה שלה מועטים. בשאר הזמן היא אדישה, אבל אדישה חמודה. לא אדישה מגעילה.
קשה שלא להתאהב בה- ואני מתחננת שזה יקרה. אבל היא לא מאוהבת. הרגש הזה.. קשה לה איתו.
אני מתחננת שמישהו יחמוד אותה לעצמו. אולי יחטוף אותה. כן! יחטוף אותה!
עבר; אבא שלה היה רוצח. כמובן שאחרי הרצח דאגו להעלים אותו, אבל דברים עוברים. כולם יודעים. ועם כל בעיות הלימוד שלה.. טוב, מקובלת היא לא הייתה.
למען האמת, היא הייתה בודדה מאוד.
כמובן שאף אחד לא זיהה את חכמתה, חוץ ממנהלי הפנימייה. כי הם יודעים. הם יודעים הכל.
פוביות; שהיא עצמה תפגע בחשובים לה.
יסוד: ללא ספק, אוויר.
פלנטון (יעל, לא היה לי כוח לכתוב את כל השם שלך.)

היי.
היילי ברוקלין בשבילכם.
בת 15.
יכול להיות שכבר נפגשנו. אם ראיתם אי פעם נערה בת 15, יכול להיות שזו אני.
למען האמת יש הרבה מאוד סיכויים שנפגשנו פעם. הייתי ברוב המקומות בעולם.
המומחיות שלי היא שפות- לא משנה איזו שפה תדברו איתי, אני אדע לענות לכם בחזרה. אז תיזהרו. השנינות שלי זה דבר כואב.
לא הייתי מגדירה את עצמי 'יפה'. למרות שיש לי עיניים כחולות ושיער שטני ואני גם די רזה אני לא מודל היופי.
אם כבר נפגשנו, אז אתם בטח יודעים שאני שקטה ומנסה לא להתבלט, אבל מצד שני אין לי שום התנגדות לחיי חברה. אני מצטיינת ברוב תחומי הספורט ויש לי יופי של תיאבון. אני מאוד אוהבת לרוץ למרחקים ארוכים ולאתגר את עצמי לרוץ רחוק יותר בכל יום. אני פשוט מדמיינת בקצה את אמא, אבא וג'ק ורצה אליהם.
מטבעי אני סקרנית, הרפתקאות וסכנות לא מרתיעות אותי. בעצם- אולי רק מקומות קטנים. כן, אני קלאוסטרופובית.
עד גיל 6 חייתי במשפחה נורמלית עם שני ההורים ואחי הגדול- ג'ק. באחד הלילות שמעתי רעשים וצרחות מהקומה התחתונה ומרוב פחד נעלתיאת הדלת והסתתרתי מתחת למיטה. בבוקר למחרת ג'ק העיר אותי וסיפר לי שאבא ואמא נרצחו ושאנחנו צריכים לברוח משם כמה שיותר מהר.
עברתי המון מדינות והמון מקומות שהייתי צריכה לקרוא להם בית. יותר מידי לדעתי. כל כמה ימים היה ג'ק יוצא בערב וחוזר למחרת בבוקר פצוע. מעולם לא הבנתי למה אבל לפי המבט שלו כשהוא חזר הבנתי שעדיף לי לא לעשות את זה. באחד הימים הוא פשוט לא חזר. כזה קרה הייתי כבר בת 11 והייתי לריכה להמשיך בחיים שלי כמו שעשתי עם אחי, אבל בלעדיו. המשכתי לברוח ולהסתתר. לא יודעת למה אני עושה את זה- אני פשוט רגילה לזה.
אם יש דבר שבאמת חשוב לי זאת השרשרת. השרשרת בצבע טורקיז שאח שלי נתן לי ביום שהורינו נרצחו.
זהו, זאת אני.
ועכשיו בבקשה תתנו לי ללכת. אני צריכה לקחת את הדברים שהסתרתי באסם מאחורה ולרוץ מפה למצוא מקום אחר לישון פה הלילה. תודה על הארוחה.
מאת: יולו

שם: אדם ליבון
גיל: 13.5
אופי: חכם, עקשן מאוד, רוצה להיות המרכז, תמיד ה'דבק' בין כולם, ציני מאוד, מפחד מכלבים, נחמד.
מומחיות: יכול לנחש מה האחרים חושבים, יכול לעשות חשבון בכתב סתרים או בדברים לא מובנים, פותר חידות קשות ממש טוב, שונא לעשות עבודה קלה, מבין ברמת ה'בסדר' באלקטרוניקה.
מראה: שיער שחור מטולטל ( לא הוא לא משקפופר!) בעל מעט נמשים, עניו חומות. כחוש מאוד.
רקע: כאשר היה בן 7 אביו ואימו מתו בחופשה ביוון, אמרו לו שהם התאבדו, או נרצחו, אבל הוא לא הסכים להאמין, ורצה ליפתוח את החידה, הוא מעולם לא הפסיק לחפש, עד היום הוא לא מצא, אבל תקוותו נוצרה לו.
תחביבים: מתופף לא רע, אוהב ליפתור חידות, ואוהב לפתח אותן, אף אחד לא הצליח לפתור את חידותיו.
מאת: הביצה

שם: ג׳ון רודן
גיל: 14.5
מומחיות: עם בעלי חיים הוא מיסתדר מצויין, מומחה בפריצת מנעולים, מחשבים הפעלות וירוסים, במחשבים בקיצור בכל דבר שהוא אלקטרוני.
מראה: שיער חום-זהוב פרוע, ענייו כחולות ירוקות, והן נוצצות כשנעשה משהו פזיז/מסוכן/או כשיש לו רעיון מטורף או פשוט רעיון, כחוש מעט אבל גם לא שמן.
אופי: מעצבן, פזיז, חכם בתכנות מחשבים, אם תתנו לו טלפון נייד שכבר לא משומש תוך שבוע יהיה לך אייפון, גאון בתווכניות מטורפות, אבל לא יקראו לו מטורף. עקשן מאוד, לא מוותר על אתגר.
רקע: כאשר הוא והוריו יצאו לחופשת מחנאות, והגיע תורו לכבות את האש הוא שכח, כאשר חזר מלקחת מים מהחנות הקרובה מצא את המחנה שרוף ללא נפש חיה, וכעת הוא נותר רק עם הבורדי קולי שלו 'רוד' המתנה האחרונה מהוריו… ומאז הוא פוחד פחד מוות מאש, הוא מעולם לא התגבר על הפחד, כשהוא רואה אש הוא קופא במקום ונזכר במקרה, הוא מעולם לא סיפר את הסוד הזה לאיש, וזה רק מעיק עליו יותר.
תחביבים: לנסות להשתפר במחשבים כמה שיותר, לנגן בגיטרה, לשחק עם רוד.
צבע: ארד
חיה: כלב
מאת: הביצה.

שם: בלייק ג'ונסון.
גיל: 12.
מומחיות: בעיקרון לגרום לאנשים לרצות להרוג אותו, אבל הוא ממש טוב בחידות.
מראה: שיער חום בהיר, עיניים ירוקות חתוליות, משום מה הוא אוהב להחזיק עליו משקפיי טייסים.
אופי: הוא אוהב הרפתקאות, נלהב, ציני, לא ממש אוהב שתשומת לב מופנית אליו, ילד מעט ביישן.
רקע: אבא שלו נעלם כשהיה קטן, ואימא שלו שלחה אותו לבית יתומים. את רוב ימיו שם הוא בילה תקוע במחסן, עד שלקחו אותו לאקדמיה בלי לשאול אותו.
פחדים: יש לו קלאסטרופוביה, אפשר להבין למה.
תחביבים: יום שלם הוא לא יכול לעשות כלום חוץ מלדמיין ולצייר. הראש שלו תמיד בעננים.
צבע: אני חושבת שירוק וכחול בהיר.
חיה: כלב לברדור.
יסודות: מים-אוויר.
מאת: נטע (נט נט).

אני מצטערת בפני כל מי שלא התקבל, ובמיוחד אלו שכתבתי שיכנסו ובסוף לא. אבל אמרתי לכם שזה לא בטוח. הפרק הראשון שכבר היה לי כתוב, נמחק. (יפחת בכי) ככה שיכול להיות שיקח קצת זמן עד שהוא יצא, ורוב הדמויות בכל מקרה יכנסו בפרק השני. אה, ולקוראים של היסודן האחרון, פרק שישים מתקדם יפה.