אשליות..פרק 1

כמו כל בוקר,תחושה רייקה..אני קמה מהמיטה לובשת נעלי בית והולכת לסופה בסלון.
למה אני פה?לא יכולתי ללכת איתה?הייתי חייבת להינצל? לשרוד?..חשבתי לעצמי.
אני סמנתה בולן. בת 16 מקליפורניה.
ישלי אחות בשם ויולט, זאת אומרת.. הייתה לי אחות..קשה לי לדבר עלזה.. להיזכר בזה..אבל בכל זאת אספר..
-לפני חצי שנה אני ואחות ויולט נסענו למסיבת ההאביב השנתית שבלונדון,העיר בה גרנו לפני ש..היא מתה..
לפתע היה אור חזק והכל ניהיה שחור.. כמה דקות לאחר מכן ראיתי במטושטש הרבה דם.. ומישהו מרים אותי..נער כנראה בן 16 ,שיער חום, עיניים כחולות ודמעות.. הרבה דמעות ..ואז לא יכלתי לראות יותר.. התעוררתי בבית החולים עם הידיעה שאחותי התאומה ..מתה..-
היא חסרה לי.. כל כך ריק לי בלעדיה.. כשהיא הלכה היא לקחה איתה את החיוך שלי,שמחת החיים שלי..
ועוד מחשבה לא עוזבת אותי מאז התאונה, מי הנער המיסתורי שהציל אותי?ולמה אותי?

הלכתי למטבח וראיתי את אימי מכינה טוסט ושוקו.
"רעבה? "שאלה אימי
"כן..ברור.."עניתי ביובש.
"היתקשרו אלייך"אמרה .
"מה מי?!"עניתי מופתעת.אף אחד לא דיבר איתי מאז התאונה.
"איזה ילד אחד.."היא אמרה בחצי חיוך.