miss me
תהנו :)

אשליות…פרק 2

miss me 10/12/2013 407 צפיות אין תגובות
תהנו :)

ילד..אני לא מכירה בנים בקליפורניה.. עברתי הנה רק לפני מספר ימים,בעצם אני לא מכירה כאן אף אחד.
אימי נתנה לי את המיספר ,רצתי לחדרי והתחלתי להתקשר.. לבי פעם בחוזקה בקצב אדיר..
"הלו(?)"ענה הצד השני של הקו.
"סליחה.. אמ..מי אתה?"שאלתי רועדת.
"זאת סמנתה בולן? "שאל.
שתקתי..
"הלו?"
"אה אמ..כן..מי אתה? "
"בואי לעץ הגדול שבפארק מול בייתך.. אני אחכה לך שם ואסביר הכל.."אמר בשקט..ואז נשמוע קולות הניתוק.. טו.טו.טו.טו..בדיוק בקצב שבו הלב שלי דפק.
החלטתי לעזור אומץ ולהיפגש עם הנער המיסתורי.
הלכתי למראה בחדרי וסרקתי את עצמי..שיער בלונדיני חלק,עיניים כחולות. -אוקיי,זאת אני -.
לבשתי חולצת טריקו עם עליונית ,ג'ינס שחור צמוד ונעליי האוסלטאר הגבוהות אדומות שלי ויצאתי לכיוון הפארק.
ככול שהתקרבתי רציתי לחזור חזרה יותר.. הרגשתי משב רוח קל שמעיף בקצת את שיערי.. הרחתי את ריח הבוקר והגשם אשר היה בלילה והמשכתי ללכת.
הגעתי אל העץ ופתאום ראיתי דמות מושכת בידי,
קפצתי במהרה וראיתי נער. גובה ממוצע שיער שחור חלק עיניים ירוקות גדולות וחיוך מרוח על פניו.
"היי אני השכן שלך,טום"אמר הקול המוכר אשר שמעה דרך הטלפון לפני דקות אחדות.
"היי..אמ..איך ידעת איך קוראים לי?"שאלתי בהתפעלות.
"כאשר התקשרי אלייך ואימך ענתה לי הסברתי שאני השכן שלכם ואשמח להכיר אותכם,היא סיפרה לי שיש לה בת והיא אמרה לי את שמך אז שאלתי עם תרצי לצאת איתי לסיבוב, אז היא הסבירה שכאשר תתעוררי היא תביא לך את המיספר ו…."
וואו הוא מדבר הרבה.חייכתי. זו הפעם הראשונה שחייכתי מאז שויולט מתה.ראיתי את טום מסמיק כשראה את החיוך על פני,"אז מה מביא אותך לקליפורניה? "שאל טום בסקרנות.
שתקתי.
"אני לא רוצה לדבר על זה.."אמרתי כשדמעות מציפות את עיניי..
"סליחה לא רציתי לגרום לך לבכות..אני ממש מצטער.. "אמר וניגב את מספר הדמעות אשר החליקו בלחיי עד סנטרי…
הסתכלתי בעיניו והרגשתי שהוא דואג לי כמו אח גדול וזה הציף אותי ברגשות שימחה
"רוצה לצאת לסיבוב בפארק? "שאל עם בחיוך.
"כן,אני אשמח "אמרתי מחוייכת יותר מתמיד.
טיילנו בין העצים הגבוהים על שביל ארוך ואפור ,הרוח נשבה ואני הרגשתי שמתחיל ליהיות קר וכמובן התחיל ליהיות לי עור ברווז.
"קר לך? "שאל טום.
"כן,קצת.. "אמרתי בתקווה שלא יציע את הג'קט שלו או משהו.
"בואי נכנס אלי ואת תספרי לי קצת על עצמך, הולך? "שאל בתקווה שהענה כן.
"טוב,רק אחר כך תחזיר אותי הבייתה, אמא שלי בטח דואגת לי."אמרתי כשידעתי שזה לא נכון..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך