אש לוחשת (בבקשה תכנסו :)

פרק 2 –חואן : "שקט מטמטם "
חואן הבין מיד שהתכנית של ג'וני מסוכנת , אבל מה הוא כבר יכל להגיד , זה לא שג'וני באמת היה מקשיב ,כזה היה הג'וני הוא לא הקשיב לאף אחד .
"אתה באמת חושב שזה יצליח ?" נואל שאלה חצי צינית חצי סרקסטית .
"נולי אין לנו מה להפסיד , אנחנו חייבים לנסות והכל תלוי רק בך " חואן הכיר את המבט על פניו של ג'וני , הוא לא התכוון לוותר , ועם נואל לא תסכים הוא בטוח יעשה את זה לבד , ואז הוא בטוח ייתפס.
"אוקי , נגיד שזה יצליח , מה נעשה אחר כך , אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב הקרקס הזה הוא –הוא הבית שלנו … של ההורים שלנו ו…"
"תקשיבי לי נמאס לגמרי מגילברט , בתקופה של סבסטיאן באמת לא הייתה לי שום בעיה להישאר אבל … הבחור הזה משגעה אותי אני לא מסוגל …. אנחנו יכולים לחיות חיים טובים יותר עם …"
"תקשיב לעצמך ג'וני , אתה מדבר פה על לעזוב את הקרקס , אנחנו לא מכירים שום דבר אחר , אנחנו לא נסתדר במקום אחר , אף אחד לא יתייחס לשלושה נוודים בני חמש עשרה " חואן דיבר בקול רם מידי בכי שרצה , אבל ג'וני הגזים ,לברוח לא הייתה אופציה .
חואן חשב על הוריו שעזבו את חיהם השלבים בספרד כיד להצטרף לקרקס , אז נכון המנהל התחלף מאז אבל עם השביל הוריו זו הייתה הבחירה הנכונה אז מי הוא שישבור את ההחלטה שלהם .
ג'וני שתק , גם נואל שתקה . חואן לא חשב שמה שאמר היה לא בסדר או לא אמיתי אבל אחרי השתיקה הזו חרטה החלה לקרסם בליבו והוא התחרט על שבכלל פתח את פיו .
"בסדר , לא צריך . לא נברח ונמשיך לעבוד בשביל המנובל הזה עד שנגמור כמו ההורים שלנו " ג'וני אמר לבסוף ויצא מהקרבן במהירות .
נואל עדיין שתקה , היא נראתה חיוורת מעט באור החלוש של המנורה של הקרבן , היא הייתה המומה מכדי לדבר .
"למה את לא אומרת כלום ?" שאל חואן בקול צרוד .
"אני … אני … " היא גמגמה . חואן הבין שהוא לא היה צריך לדבר ככה עם ג'וני ושהוא בטח הולך לעשות איזה משהו מטופש ביותר שיסבך את שלושתם בצרה , אבל ההבנה הזו הגיעה מאוחר מיד , כמו תמיד .
בכל פעם שחואן עשה משהו הוא התחרט אחר כך , בעיקר שג'וני היה מעורב , ג'וני היה כל כך לא … לא צפוי .
"נואל חייבים לעשות משהו " חואן התיישב על המיטה התחתונה המיטה הקומותיים , המיטה של ג'וני , והביט בנואל , עיניה הירוקות והעמוקות נראו כהות יותר מבדרך כלל ולמרות שהיא הביטה בו ישירות נראה היה כאילו היא לא רואה אותו . כמו תמיד .
"אנחנו … חואן נראה לי שזה … בוא נלך לעזור לג'וני , ואני לא אקח את כל הרווחים מהערב רק שלושים אחוז ככה זה לא יחשב ממש גנבה אלה רק לקחת את מה ששייך לנו … אני לא יכולה לחשוב על זה שג'וני ילך לכלא או גרוע מזה " היא דברה במהירות ולא עצרה עד שסיימה לומר את דבריה .
"בסדר " אמר חואן בשקט והתרומם מהמיטה של ג'וני לעבר הדלת .
מיד כשהוא פתח את הדלת והפנה את ראשו כדי לשאול את נואל איפה יתחיל את החיפושים אחר חברם הנעדר עיניו ננעצו בג'וני שעמד שעון על קיר הקרבן וחיוך ענקי על פניו .
"ידעתי שתשנו את דעתכם " הוא חייך .
"טיפש אחד הבהלת אותי עד מוות חשבתי שתכנס לכלא " אמרה נואל וקפצה עליו בחיבוק ענק .
"נולי את יודעת שאני לא יכול להסתדר לבעדכם " ג'וני אמר אבל חואן ידע שהוא בעצם מתכוון לזה שהוא לא יכול להסתדר בלעדי נואל .
"אז אתם איתי ? בבריחה אני מתכוון" שאל ג'וני בחיוך . נואל הנהנה נמרצות וגם חואן הנהן , הוא לא רצה להישאר מאחור .