בוגר במקום אחר פרק 1

"יאללה איציק תביא את הכדור ונסיים את המשחק בניצחון על האפסים האלה."
קוראים לי יצחק אהרון מירושלים אבל כולם קוראים לי איציק. בן 16 יוסע לנגן על גיטרה ועוד יומיים אני עובר לגור בלוס אנג'לס כי אבא שלי קיבל קידום בחברה שלו. שיער בלונדיני עיניים כחולות לא שמן ולא רזה קצת יבש אבל כשיש צחוקים אני הכי בפנים.
אני מבואס מזה שאני טס כי אני רוצה להישאר עם חברים שלי פה בארץ וגם כי אני רוצה להתגייס לצבא ומה אני אפס שלא אתגייס לקרבי!?
"הנה אחי קבל את הכדור."
גולללל!!! כיף לדעת שגם לפני שאני טס קרענו להם את הצורה במשחק הזה.
חבר שלי ירדן שונא את העניין הזה שאני טס לשנתיים אבל הוא הזהיר אותי שאם אני לא חוזר הוא שוחט אותי ותכלס הוא צודק כי גם אני אשחט את עצמי אם אני לא חוזר.
"אמא חזרתי לבית יש עוד משהו שצריך לארוז או שהכל כבר מאורגן ומוכן?"
"לא איציק הכל כבר סגור רק צריך לוודאות שהאחים הגדולים שלך לא ישכחו לבוא לבית לנקות אותו כל פעם שהם חוזרים מהצבא".
אז כן אח שלי ואחותי הגדולים כבר מגוייסים והם נשארים בארץ): אז אני לבד עם ההורים שלי טס פשוט נדפקו לי החיים מה אני יגיד לכם.

בלוס אנג'לס.
"וואי וואי יש בית יותר גדול מזה או שזה נחשב כמו דיר קטנה פה!?"
"איציק דיי!! אנחנו יודעים שאתה לא אוהב בתים גדולים ולהתגנדר וכל זה אבל זה מה שהחברה של אבא שלך הציעו לנו וזה היה הכי קטן."
"אמא אנחנו כולה 3 אנשים מה צריך בית כזה בחייאת ראבק אפילו אם אני יעשה פה מסיבות זה יהיה גדול מדיי."
"טוב זה לא משנה זה מה שקיבלנו וזהו. עכשיו תתחיל לארגן את הדברים בחדר שלך ותתכונן כי מחר אתה הולך לבית ספר היהודי פה באזור וזה הכי טוב שמצאנו בשבילך כדי שתרגיש כמה שיותר מוחבר לילדים שם."
אני שונא להיות בחו"ל! כולם פה מתנהגים כאילו הם יודעים הכל אבל אין להם טיפה של מושג מה זה להיות בוגר. אח שלי הסביר לי שזה בגלל שהם פשוט חיים במציאות שונה משלנו ואנחנו בארץ חיים תמיד בכוננות וזה מחייב אותנו להתבגר יותר מהר. מה שאומר שאני מתנהג כמו בן אדם בן 22 פה.

התעוררתי בבוקר במיטה הגדולה הזאת. אוף וואי אני בקושי יום פה וכבר בא לי לחזור לארץ! אני בכלל לא רוצה לדעת מה הולך להיות לי בבית ספר החדש הזה.
התאמנתי קצת ועשיתי ריצה של בוקר. (כן אני נראה כמו אחד שלא מתאמן אבל אני חזק יותר ממה שאני נראה ורץ מהר יותר) שמתי מכנס קצר חולצה פשוטה כפכפים והלכתי לבית ספר.

איך שאני מגיע כולם עם העיניים שלהם עליי כאילו אני איזה אחד שנפל מהירח! וואי רק קופצים לי פה העצבים ואם רק מישהו אחד פה מתחיל לשגע אותי יהרס לי כל היום הזה!
הלכתי למזכירה שנתנה לי את המערכת שלי ואת הרשימת ספרים שיש לי בלוקר והצמידה אליי איזה אחת שתעשה לי סיור מסביב לבית ספר שאכיר את המקום. תכלס עוד שניה עשיתי לה סיבוב בשירותים אבל הייתי יותר מדי עצבני ולא היה לי חשק לבנות עכשיו.
"אז אתה מגיע מישראל איך שם?" שאלה אותי הבת הזאת. לא היה לי חשק לפתח שיחה אז אמרתי לה:" ממש נחמד שם. שמעי פשוט תגידי לי איפה הכיתה שלי ואני כבר יסתדר עם המפה אל תדאגי."
היא הלכה איתי לכיתה ואיך שנכנסתי לדלת…..