ביטחון בין לאומי פרק 6
קול צעדים לוחשים העיר אותי . הבוקר כבר חיכה בפתח הדלת והשמש הציצה מבין התקרה המחוררת .
האינדיאני נעלם, ולקח איתו את כל חפציו.
דילן התעורר , כנראה בגללי , שיפשף עיינים ושאל " איפה האינדיאני ? ומהם הצעדים האלו ? את השמעת אותם ?"
"אני לא יודעת…" עניתי ביובש .
דילן הסתכל מבעד לשברים בתקרה על השמיים .
"על מה אתה חושב ?" שאלתי אותו , אחרי זמן מה שצפיתי בו מתבונן .
" הייתי ממציא לך תירוץ , אבל כבר אין לי כוח . חשבתי על המשפחה שלי . " הוא אמר באדישות .
הבנתי שקרה להם , משהו נורא , אולי אפילו נורא יותר משקרה למשפחה שלי .
"אני ראיתי אותם . ראיתי שהם רצחו את בילי . " הוא אמר בקול כמעט נוגה .
לא ידעתי מה לומר . אולי כי לא היה באמת מה לומר ואולי כי קישרתי את המקרה למשפחה שלי .
הנחתי לו להחליף נושא .
"מה אהבת לעשות ? את יודעת , בחייך הקודמים " שאל .
" הייתי מנגנת בכינור . כמעט כל היום . לפעמים אפילו בפסנתר . אפילו שלא היה לי אף אחד מהם בבית" אמרתי לו תוך כדי הרגל שהכרתי מפעמים קודמות שאנשים שאלו .
"לא הייתי עושה שום דבר . "הוא אמר והוסיף .
" היה לי כל מה שיכולתי לבקש , אבל בכל זאת שום דבר לא עיניין אותי ." הוא אמר. הדרך שבה אמר זאת היתה מוזרה . שונה משלי . כאילו מעולם לא אמר זאת לאף אחד .
הסבתי את מבטי אל דלת העץ השבורה , אם אפשר לקרוא לקרש השבור שפשוט עמד שם דלת .
ופתאום , ממש אחרי שמיצמצתי , הופיעה שם נערה יפיפייה ומפויחת , שנראתה קצת יותר צעירה ממני.
היא הסתכלה עלינו במבט חושד ואפילו קצת מפוחד .
"מי אתם ? נטוש פה ?" היא דיברה ערבית , אם אני לא טועה . תהיתי אם הצלחתי להבין אותם בגלל שיעורי הערבית הכושלים שלי בבית הספר , או שמא בגלל השבב המוזר שהשתילו לי בשכל .
תגובות (4)
מאיה הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש!
הכתיבה שלך מושלמת..
זה אולי יישמע קצת רע, אבל אני שמחה שזה קצר, לא הייתי מסוגלת לקרוא משהו ארוך יותר. אני מקווה שהפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר כמובן, את באמת טובה במה שאת עושה (:
קודם כל תודה רבה (: ודבר שני , הכתיבה שלי ממש אבל ממש ואת לא יודעת כמה ממש לא מושלמת !
אחמממ… אפשר להתערב??
הכתיבה שלך מושלמת ,חמודה….
רציני, הלוואי עלי כזה אוצר מילים..חחח
בקר אור מאיה המתוקה
את כותבת בצורה רהוטה ביותר, הסיפורים שלך מושלמים כייף לקרוא אותם ולשוב ולקרא אותם בשנית כל הכבוד !!!!! בהצלחה ♥♥ ממני בקי ♥♥♥