בין אהבה למציאות – פרקים 8+9

פרק 8:

שבוע עבר. כל השיחה שהייתה ביני לבין מייק נשכחה. אני הבטחתי לו את מה שהבטחתי לו. ולא דיברנו על זה יותר.
"שר, רוצה טרמפ לבית ספר?" מייק שאל אותי באחד הבקרים.
"אני הולכת עם ג'יין ברגל…אבל תודה בכל מקרה." למייק כבר יש מכונית.לי עדיין אין. לא שזה נחוץ לי הרבה, בית הספר לא רחוק. אני וג'יין הולכות לבית הספר ברגל, ואם אני צריכה טרמפ, ואני לא רוצה שאמא או אבא ייקחו אותי, אז מייק לוקח אותי.
"אוקיי… ניפגש כבר בבית ספר" הוא לקח את התיק שלו. "ביי אמא" ויצא מהבית.
עליתי לקחת את התיק שלי מהחדר. הפלאפון שלי צלצל. זו ג'יין.
"הלו" עניתי.
"שר, אני נוסעת עם פיטר לבית ספר,רוצה לבוא איתנו?" אין לי כוח לפיטר. בימים האחרונים הוא ממש עולה לי על העצבים.
"אממ… אני אלך כבר ברגל"
"או שתיסעי עם מייק"
"זו גם אפשרות…" אם הייתי אומרת לה שמייק כבר נסע היא הייתה מבטלת עם פיטר ואני שונאת שהיא מבטלת איתו בגללי, גם אם זה רק נסיעה לבית ספר.
"אם את מתחרטת יש לך חמש דקות להגיע אליי"
"אוקיי…" צחקתי. לא נראה לי שאני אתחרט.
"ביי"
"ביי" ניתקתי את השיחה. לא היה בא לי ללכת לבד. אני כבר שבוע מנסה לא להיות לבד, כדי לא לחשוב על כל מיני דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם. אפילו יצאתי עם כמה חברים ביום שישי (ג'יין ופיטר גם יצאו) .
ירדתי למטבח.
"בוקר טוב, מתוקה"
"בוקר טוב, אמא"
"את הולכת עם ג'יין לבית הספר?" היא שאלה כבדרך אגב.
"לא" לקחתי ביס מהקורנפלקס שאמא הכינה לי.
"למה?"
"היא נוסעת עם פיטר,ולא בא לי לנסוע איתם" עניתי לה.
"אז למה לא נסעת עם מייק?" היא שאלה.
"כי לא ידעתי שג'יין תיסע עם פיטר, ומייק כבר נסע"
"אה… מייק מאוד דואג לך בשבוע האחרון" אם מייק דיבר עם אמא אני עומדת להרוג אותו.
"אמא הוא רק הציע לי טרמפ…" צחקתי.
"זה לא רק זה… אני שמה לב לכל מיני דברים" היא הייתה רצינית.
"מה, שהוא לא ביקש ממני כבר יומיים לשטוף לו את הכלים? כן אמא זה באמת מוזר… אולי הוא בהריון?" אמרתי את זה בפנים רציניות.
"שר, אני רצינית!" היא הייתה מאוד רצינית. "קודם כל, בסוף השבוע שעבר נרדמת אצלו בחדר… בדרך כלל הוא בקושי מרשה לך להיכנס. כל פעם ליפני שאת יוצאת את מביאה לו דוח מפורט של התכנונים שלך לאותו ערב. את לא נמצאת שנייה אחת לבד. פתאום את יוצאת. כל שנייה פנויה שיש לך, את מדברת עם מייק. עד ליפני שבוע בקושי קראתם אחד לשנייה לארוחת צהריים. שר, אם קורה משהו, אני רוצה לדעת" היא נראתה מודאגת.
"אמא, ביני לבין מייק אין רומן סודי אם לזה את חותרת" גיחכתי.
"אוי ואבוי" היא נבהלה. "אני לא אמרתי כלום על רומן סודי…" היא נראתה מזועזעת."להפך, אני שמחה שאתם סוף, סוף מדברים. אחים צריכים להיות בקשר טוב. אבל את מדאיגה אותי…"
"אני? מה עשיתי?" השתוממתי.
"לא עשית כלום, מתוקה." היא ניסתה להרגיע אותי. "אבל, עצם העובדה שמייק דואג לך כל כך בשבוע באחרון מדאיגה אותי"
"אמא, לא קורה כלום. הכל מצוין. אני מאחרת לבית ספר, אה… אני אגיד למייק להפסיק לדאוג לי בשנייה הראשונה שאני אראה אותו, אל תדאגי" קמתי, ושמתי את התיק על הגב.
"מתוקה, אני לא רוצה לריב איתך"
"אז אל תריבי איתי" הייתי רעה מידי. אבל הייתי חייבת לגרום לה להפסיק לשאול שאלות. "ביי" הלכתי לכיוון הדלת.
"יום טוב…" היא צעקה לי. לא החזרתי לה.
יצאתי מהבית והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר, בידיעה שאני עומדת לאחר בגלל השיחה עם אימא.
יצאתי מהרחוב שלי לכביש הראשי.יותר נכון כמעט רצתי מהרחוב שלי. יש לי בשעתיים הראשונות ספרות, ואם אני יאחר אני יהיה שעתיים בחוץ. וגם ככה אני כבר בפיגור של חומר.
"היי" שמעתי מישהו צועק מתוך ההמולה של המכוניות. הסתובבתי. לא הוא! לא עוד הפעם! דניאל. "נראה לי שאני חייב לך גלידה"
"מה אתה עושה פה?" הייתי תוקפנית מידי.
"מה, אני עד כדי כך לא רצוי?" הוא נראה באמת פגוע.
"בסך הכל שאלתי מה אתה עושה כאן?" אמרתי.
"אני עובד קרוב לכאן" הוא התחכם.
"בוקר עכשיו… אתה אמור ללמוד. ולפי מה שאני יודעת אתה לא לומד בבית הספר שלי, שהוא במקרה גם בית הספר היחידי באזור".
"אני לא לומד היום, אז במקום להתייבש בבית, ביקשתי לעבוד"
הסתובבתי והמשכתי ללכת. הוא המשיך קצת עם המכונית.
"קרה משהו?" הוא שאל. כנראה נבהל מאיך שהתנהגתי אליו.
"אני מאחרת לבית הספר" המשכתי ללכת.
"למרות שזה כבר לא ישנה הרבה… אני יכול להסיע אותך."
"כמו שאמרת, זה לא ישנה הרבה. אני מעדיפה ללכת ברגל." המשכתי ללכת, והוא המשיך לנסוע אחריי.
"אני חוזר בי. אולי בכל זאת זה ישנה משהו" הוא אמר.
"זה לא ישנה כלום. אני כבר מאחרת לשיעור."
הוא עצר את המכונית.
לרגע חשבתי שהוא נכנע. טעיתי.כעבור רגע הוא עמד מאחורי.
"אני לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שאת כועסת עליי."
המשכתי ללכת
"את יכולה להסביר לי, מה כבר עשיתי?" הוא נשמע מיואש.
עצרתי. גם הוא עצר. "אני פשוט מאחרת לשיעור, אוקיי?"
"אני יכול להסיע אותך…"
"אני מעדיפה ללכת ברגל"
"את יכולה לנסוע איתי, ולוותר על הגלידה" הוא חייך את אותו חצי חיוך שלא ראיתי המון זמן.
"מה?" לא הבנתי.
"אמרנו 'פעם שלישית גלידה'…" הוא הזכיר לי. "אבל אם את לא רוצה לצאת איתי לגלידה.את לא חייבת, את יכולה פשוט לנסוע איתי"
"זה לא קשור…" לא יכולתי להשתלט על החיוך שצץ לי על הפנים. איך בחור שנראה כמוהו. יכול לחשוב בכלל שמישהי תגיד לו לא, אם הוא יזמין אותה לצאת איתו, גם אם זה רק לגלידה.
"אז למה זה כן קשור?" הוא שאל.
"לשום דבר ספציפי…" לא יכולתי להגיד לו שעקבתי אחריו. חוץ מזה, הבטחתי למייק לעזוב את זה.
"אז את באה?" הוא סימן לי עם ראשו לכיוון המכונית.
"אוקיי" אמרתי.
כשנכנסנו למכונית, ראיתי שהוא מחייך.
"מה?" שאלתי אותו.
"סתם…"
"נו… תגיד לי" לחצתי עליו שיספר.
"אף פעם לא חשבתי שאני ארדוף אחרי מישהי בשביל להציעה לה טרמפ…"
גם אני חייכתי. חשבתי על מה שקרה עכשיו. שנינו התחלנו לצחוק. למען האמת,לא יכולנו להפסיק לצחוק.
תוך דקה היינו ליד בית הספר.
"תודה על הטרמפ" אמרתי. ידי הייתה מונחת על הידית.
"מה את הולכת?" הוא שאל, מופתע.
הסתכלתי עליו, לא הבנתי לאן הוא חותר.
"גם ככה לא יכניסו אותך לשיעור עכשיו… אז תישארי קצת"
"אתה לא מאחר לעבודה?"
"המשמרת שלי לא מתחילה עכשיו, האמת שבאתי מוקדם כדי לדבר עם הרולד, המנהל"
הורדתי את היד מהידית.
"חכי רגע…" הוא אמר ויצא מהמכונית. הוא עשה סיבוב ועצר ליד החלון שלי. "חכי לי פה, טוב?"
"אוקיי…" אמרתי."אבל לאן אתה הולך?" הוא לא ענה לי. הוא כבר רץ.
הוא חזר אחרי כמה דקות,ונכנס למכונית עם שקית ביד.
"לאן הלכת?"
הוא הוציא מהשקית שני גביעי גלידה. "אני חייב לך"
צחקתי, וקיבלתי את הגביע שהיה מיועד לי. "תודה"

"אני יכול לשאול אותך משהו?"
"כן…" עניתי.
"למה כעסת עליי מקודם?" נאנקתי. "לא הייתי צריך לשאול את זה…" הוא אמר כמעט לעצמו.
"זה בסדר…" אמרתי."לא כעסתי עלייך.. רבתי עם אמא שלי.." זה לא היה שקר. "לא היה לי כוח לאף אחד…"
"ואז אני הופעתי, במקום הלא נכון, ובזמן הלא נכון?" הוא שאל.
"בערך" התנצלתי.
"אז לא אמרתי לך שום דבר שפגע בך?"
"לא" טכנית, זה היה נכון.
המשכנו לדבר. הזמן עבר מהר, לא הרגשתי וכבר היה צלצול.
"אני צריכה ללכת" אמרתי לו.
"נפגש בעבודה?"
"כבר אמרת לי את זה פעם אחת… ומאז לא ראיתי אותך בעבודה" אני לא יודעת למה אמרתי לו את זה.
"אני מצטער"
"אין לך על מה… ניפגש בעבודה." חייכתי. החזקתי בידית של המכונית. דניאל החזיק בידי בעדינות. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים, הוא התקרב אליי, לא לשפתיים כמו שחשבתי שהוא יעשה. הוא התקרב לאוזן שלי ולחש: "אני מקווה שלא אמרתי משהו לא במקום…" הוא חזר לישיבה רגילה. הסמקתי. הוא לא הסתכל עליי.. הוא נסע קרוב יותר לבניין של בית הספר ועצר קרוב לכמה חבורות של נערים ונערות.
יצאתי מהמכונית, וסגרתי את הדלת. הסתובבתי מסביב למכונית כדי להגיע לכניסה לבניין. עכשיו הפנים שלו היו מול שלי.
"ביי…" אמרתי לו.
"ניפגש מאוחר יותר" הוא אמר ונסע.
התקדמתי לכיוון הכניסה… מודעת לעובדה שרוב התלמידים נועצים בי מבטים עכשיו.
התקדמתי לכיוון הלוקרים. ג'יין ופיטר היו ליד הלוקר של ג'יין, שבמקרה היה ליד הלוקר שלי.
"תודי בזה. את חושבת שהיא חמודה… "פיטר אמר לג'יין.
"אני לא מודה במשהו שהוא לא נכון… אני לא חושבת שהיא חמודה." ג'יין אמרה לו. שניהם לא שמו לב שהתקרבתי.
"אם היית פוגשת אותה בסיטואציה אחרת, היית הופכת להיות חברה שלה…"
"היי…" אמרתי לשניהם.
"שר, לאן נעלמת? דאגתי לך!" ג'יין כמעט צעקה עליי.
"איחרתי לשיעור. אז נשארתי בחוץ.." הכנסתי כמה ספרים ללוקר.
"ניפגש אחר כך…" פיטר אמר לג'יין.
"אוקיי…"
הוא נישק אותה והלך.
"איפה היית?" היא שאלה אותי תוך כדי שהכניסה כמה ספרים ללוקר.
"עם דניאל" אמרתי.
"מה?" הספרים כמעט נפלו לה מהיד. "עם דניאל?" היא צעקה.
"ששש… תפסיקי לצעוק!"
"מה עשיתם?"
"איזה שאלה מטומטמת" צחקתי."מה אנחנו כבר יכולים לעשות?"
"אוקיי, אוקיי…איפה הייתם? איך נפגשתם? מה הוא אמר לך? מה ענית לו?" היא הציפה אותי בשאלות, בזמן שהתקדמנו לכיוון החצר.
"אני לא יכולה לענות לך על הכל ביחד"
"אז תעני על הכל לא ביחד"
"בסדר… מה הייתה השאלה הראשונה?" התיישבנו על אחד הספסלים.
"איפה נפגשתם?" היא שאלה.
עד סוף ההפסקה, עניתי לה על כל השאלות.
בסוף ההפסקה, חזרנו לתוך הבניין, לשתינו היה מתמטיקה, אז הלכנו ביחד.

פרק 9:

בסוף היום חזרתי עם מייק לבית.
"שמעתי שקיבלת טרמפ לבית הספר…" הוא אמר לי שנכנסנו למכונית שלו.
"אתה עוקב אחריי?" שאלתי אותו בכעס.
"לא! חברים שלי עוקבים אחרייך.."
"מייק!" צעקתי עליו.
"אני צוחק איתך…תירגעי."
"אז איך אתה יודע שבאתי עם מישהו בבוקר?"
"ניחשתי…"
"מייק!"
"אוקיי, אוקיי…יש לי חבר שנדלק עלייך"
"מה הקשר?" לא האמנתי לו. מי יידלק על מישהי שנראית כמוני.
"הוא ראה אותך היום באה עם מישהו, הוא ראה שזה לא אני, אז הוא בא לשאול אותי אם יש לך חבר"
"אתה שקרן!" התעצבנתי עליו.
"הפעם דווקא אמרתי את האמת"
"מייק, אתה יכול להמציא משהו יותר אמין."
"מה לא אמין?"
"נו באמת, מייק, שחבר שלך יידלק עליי?"
הוא צחק.
"זה לא מצחיק!" כעסתי עליו.
"אחותי, תגידי לי שאת צוחקת עליי."
"לפי איך שזה נראה, אתה זה שצוחק עליי"
"אוקיי… "הוא הפסיק לצחוק. "את באמת חושבת שהבנים פה לא יכולים להידלק עלייך?"
"כן…?" ספק אמרתי ספק שאלתי את עצמי.
"שרלוט פרוייד… אני מצטער שאני זה שמבשר לך את זה, אבל את בחורה יפה, ובנים נדלקים על בחורות יפות, זה טבע הדברים"
סובבתי את ראשי לחלון.
"שר, אני לא מאמין שאני שואל את זה, אבל… יש לך רגשי נחיתות?" הוא שאל, ובקולו הייתה נימה משועשעת.
"לא! אין לי רגשי נחיתות!אני פשוט מודעת למציאות" את סוף המשפט אמרתי לעצמי.
"בכל מקרה… אני לא עוקב אחריך" הוא אמר.
הגענו לבית. הוא כיבה את המנוע והוציא את המפתח.
"מייק, אמא עשתה לי שיחה רצינית בבוקר"
"בגלל זה לא באת עם ג'יין?"
"לא… ג'יין נסעה עם פיטר, ולא היה לי כוח אליו, אז אמרתי לה שאני אלך ברגל"
"ועם מי באת בסוף?"
"מייק, זה לא משנה עכשיו… אני אומרת לך שאמא עשתה לי שיחה רצינית בבוקר."
"אוקיי, אתן בנות…אתן תמיד מדברות"
"רבתי איתה" הוא היה מופתע. אני אף פעם לא רבה עם ההורים.
"על מה?" סיפרתי לו את כל מה שהיה בבוקר.
"על מה נראה לך שהיא חושבת?" הוא שאל אותי.
"אני לא יודעת… אבל אתה צריך להבין שאתה דואג לי יותר מידי"
"אני בסך הכל דואג שתעמדי בהבטחה שלך"
"אני אעמוד בה… רק תפסיק להיות כזה,לפחות ליד אמא"
"בסדר… אם את עומדת בהבטחה, למה באת היום בבוקר עם דניאל?"
נאנקתי."איך אתה יודע?"
"שמעתי את ג'יין צועקת משהו על דניאל במסדרון, היום בבוקר… עשיתי אחד ועד אחד ו… התוצאה הייתה שניים – את ודניאל"
"אוקיי, הבטחתי לך לא להתערב במה ששמעתי, לא הבטחתי לך לא לדבר עם דניאל"
"אני לא אוהב את צורת המחשבה שלך"
"די, מייק…" לא היה לו מה לומר. "מה אתה עומד להגיד לאמא?"
"על מה, ומתי?"
"שהיא תשאל אותך, מה עובר עליי"
"אני אגיד לה שאני לא יודע… אוקיי?" הוא יצא מהמכונית. יצאתי גם.
"מייק, אל תכעס עליי…"
"אני לא כועס"
"אני רואה שאתה כועס"
"אני לא כועס… אני מאוכזב מכושר השיפוט שלך" הוא כמעט לחש. "מישהו שנראה קצת יותר טוב משאר הבנים בבית הספר שלך מגיע וכבר הוא מצליח לסובב לך את הראש?"
"בכלל לא ראית אותו!" התעקשתי.
"זה לא משנה! אני דואג לך.. ואת לא שמה עליי"
"אני כן! אני פשוט לא מבינה למה אני צריכה לנתק איתו קשר, אם אנחנו לא מדברים על מה ששמעתי באותו לילה…" אני אפילו לא מבינה למה התעקשתי להמשיך להיפגש עם דניאל. זאת אומרת, למה הוא כל כך חשוב לי, שאני רבה בשבילו עם אח שלי.
"שר, את בכלל לא מכירה אותו! מאיפה לך לדעת שאת לא הבאה בתור?"
"הבאה בתור למה?"
"אני לא יודע! אבל אני יודע שאני לא אוהב אותו, ואם תמשיכי להיפגש איתו"
"מייק, אפילו אל תנסה לאיים עליי!" קטעתי אותו באמצע המשפט.
"ואם תמשיכי להיפגש איתו…" הוא המשיך כאילו לא קטעתי אותו."הוא יפגע בך!"
מייק הסתובב, והתקדם לכיוון הבית. "הוא לא" צעקתי. הלכתי אחריו מעוצבנת. מייק נכנס לבית לפני והשאיר את הדלת פתוחה. אמא הייתה בסלון ששנינו התפרצנו לתוך הבית.
מייק נכנס ראשון, ועלה לחדר שלו בלי לומר שלום לאמא. נכנסתי אחריו. גם אני התעלמתי מאימא, עליתי ישר לחדר שלי.

אמא נכנסה לחדר כעבור כמה דקות.
"מתוקה… אנחנו יכולות לדבר רגע?" היא שאלה בחשש.
"אמא, זה לא הזמן" ישבתי מול המחשב.
"זה חשוב…" היא כמעט התחננה.
"מה?" הסתובבתי אליה.
היא סגרה את הדלת, והתיישבה על מיטתי.
"אני לא אוהבת את הצורה שבה השיחה שלנו נגמרה בבוקר…"
"ואני לא אוהבת את העובדה שיש מלחמות בעולם, ואת זה שמייק גדול מימני בשנה, ואת זה שצריך לעבוד בשביל כסף, ועוד מאה ואחת דברים אני לא אוהבת, זה לא אומר שאני מדברת איתך על זה, נכון?!"
"את תמיד מוזמנת לדבר איתי על זה" היא לא הבינה מה קורה לבת העדינה שלה. שלא רבה איתה אף פעם. גם אני לא מבינה מה קורה לאותה בת. "שר, מה קורה?"
"הכל בסדר, מה איתך?"
"אני רצינית"
"גם אני"
"אוקיי… לא קורה כלום. אז למה את ומייק רבתם?"
"מתי רבנו?"
"ליפני כמה דקות"
"אנחנו אחים… אנחנו צריכים לריב!" מתי שהו היא תגלה שרבנו, אין טעם להסתיר ממנה.
"לא, אתם לא… על מה רבתם?"
"שום דבר מיוחד" הסתובבתי בחזרה למחשב.
"בכל זאת… אני רוצה לדעת" היא לחצה.
"זה באמת כל כך חשוב?" ניסיתי להמציא משהו שיוריד אותה מימני לזמן מה.
"כן"
"חבר שלו נדלק עליי…" לא שיקרתי. זה טוב.
היא חייכה. "וזה רע?" היא שאלה.
"מייק לא מסכים לי לצאת איתו… הוא אומר שאנחנו לא מתאימים"
"אני אדבר עם מייק… זה לא בסדר שהוא אומר לך את זה"
"לא!" כמעט צעקתי. "אל תדברי איתו… אני רוצה לפתור את זה לבד"
"אוקיי, אוקיי… תפתרי את זה לבד" היא חייכה.
"אמא, את יכולה להשאיר אותי קצת לבד?" ביקשתי.
"בטח" היא חייכה. היא קמה ויצאה מהחדר.
אני מקווה מאוד שמייק לא יהרוס את מה שבניתי עכשיו..
עשיתי את שיעורי הבית שהיו לי, ולמדתי את החומר בספרות שהפסדתי בבוקר. ג'יין דאגה לתת לי את הסיכומים מהשיעור, ליפני שחזרנו כל אחת לבייתה.

"שר" אמא הכניסה את ראשה מבעד לדלת החדר.
"כן" עניתי.
"בואי לאכול" היא אמרה.
"אוקיי, אני באה…" אמרתי, והיא סגרה את דלת החדר.
אספתי את הספרים והמחברות, ויצאתי מהחדר. אני ומייק יצאנו ביחד מהחדרים שלנו, הוא ירד ראשון במדרגות, ירדתי אחריו בלי לומר מילה.
"מייק…" אמרתי לו בחשש. צעד ליפני שנכנסנו למטבח. למרות שלחשתי הוא שמע אותי, הוא לא ענה לי, הוא עוד כועס\דואג.
נכנסנו בשקט למטבח. "שלום לכם, טוב לראות אתכם מידי פעם…" אבא אמר לי ולמייק.
"היי, אבא…" אמרתי לו בשקט, והתיישבתי לידו. מייק ישב מולי, קרוב יותר לאמא.
"מה שלומך, בן?" אבא חייך לכיוון מייק.
"קוראים לי מייק, והכל בסדר…" מייק ענה ביובש, והתחיל לאכול.
"מה יש? פספסתי משהו?" אבא שאל את כולנו.
"הם רבו…" אמא סיפקה לאבא מידע. מייק שלח לעברי פרצוף זועף.
"על מה רבתם…" אבא שאל אותי ואת מייק."אם אפשר לשאול.. "
"אי אפשר…" מייק זרק לעבר אבא, והמשיך לאכול.
"ואם בכל זאת אני אשאל?" אבא התעקש.
"אז אני בכל זאת לא אענה לך…" מייק התעקש גם, והמשיך לאכול.
"שרלוט שלנו, יוצאת עם מישהו שמייק לא בדיוק אוהב…" אמא אמרה לאבא.
אני ומייק נחנקנו. מייק הסתכל עליי במבט שואל, החזרתי לו מבט מצטער.
"זה העניין?" אבא צחק.
אני ומייק לא ענינו.
"מייק, לשר יש את האפשרות לצאת עם מי שהיא רוצה, גם אם אתה לא אוהב אותו." אבא המשיך.
"נכון. אתה לא יכול לקבוע לה עם מי לצאת, מאותה סיבה שהיא לא תקבע לך עם מי לצאת" אמא עודדה את דבריו של אבא. "אתה כמובן יכול לומר לנו למה אתה לא אוהב את הבחור, אבל אתה לא יכול למנוע משר לצאת איתו. גם אם הוא חבר שלך"
מייק הסתכל על אמא ואז עליי. "אני לא אמרתי לשר לא לצאת עם חבר שלי." הוא אמר.
"אני לא יוצאת איתו!" אמרתי לכולם.
"אתם יכולים להיות יותר ברורים… אני ואימא לא נוכל לעזור אם לא נבין מה אתם אומרים." אבא התערב.
"אין לי תיאבון…" אני ומייק אמרנו וקמנו ביחד.
התיישבתי בחזרה. מייק לא. הוא יצא מהמטבח, ראיתי שהוא כועס עוד יותר. לא הייתי צריכה לשקר לאמא, אבל לא הייתה דרך אחרת.
"שר?" אבא ניסה להוציא מימני מידע נוסף.
"אני לא יוצאת עם אף אחד!" קבעתי. "אמא, בסך הכל אמרתי לך שחבר של מייק נדלק עליי…"
"אז למה מייק כועס?" אבא שאל.
"הוא… אממ…"
"מייק לא אוהב אותו" אמא אמרה.
קמתי ועליתי לחדר של מייק. מייק לא היה בחדר, נכנסתי לחדר שלי והוא היה שם. ישב על המיטה שלי.
שנכנסתי לחדר הוא נעמד.
"מה לעזאזל אמרת לאמא?" הוא התעצבן.
"המצאתי לה סיפור… לא חשבתי שהיא תיקח את זה כל כך קשה" התנצלתי.
"מה אמרת לה?" הוא חזר על שאלתו. עדיין כועס.
"שחבר שלך נדלק עליי, ושאתה לא מסכים לי לצאת איתו" לחשתי.
"מה?"
"אני מצטערת" לחשתי.
"שר, אני שמרתי על הסוד שלך, ואת הלכת לאמא והוצאת אותי הרע בכל הסיפור הזה"
"לא הלכתי לאמא… היא באה לפה." לחשתי שוב.
"זה לא מעניין אותי!!!" הוא צעק. "לא ידעתי שאת כזאת – " הוא לא סיים את המשפט והלך לכיוון הדלת.
"מייק, אני אספר לאמא שאתה לא אשם וששיקרתי לה"
"את לא מבינה שזה לא אכפת לי, אני דאגתי לך, ואת לא שמת עלי! ובסוף אני יצאתי הרע"
"מייק, אני מצטערת… מה רצית שאני אספר לאמא?"
"את האמת אולי?!"
"שעקבתי אחרי בחור בן שמונה עשרה לתוך סמטה חשוכה וששמעתי אותו אומר לכמה אנשים שיעקבו אחרי מישהו ואלוהים יודע מה יעשו לו?!"
"את לא מבינה שזה לא מעניין אותי?"
שתקתי.
"אולי, אם היה לך קצת שכל, לא היית עוקבת אחרי המטומטם ההוא"
"הוא לא מטומטם!" שוב הגנתי עליו.
"בדיוק כמוך!"
"מייק, תפסיק!"
"תפסיקי את!"
"למה כל כך אכפת לך?"
"שר, אני לא ילד! לא פעם שמעתי על אנשים שהגופות שלהם נמצאו בכל מיני מקומות, והמשטרה לא ידעה איך הם מתו, או מי רצח אותם. אני לא רוצה לקבל אותך מתה בסוף החודש, ולדעת שזה בגלל שלא התעקשתי מספיק." הזדעזעתי ממה ששמעתי.
"אתה ממש מגזים! דניאל לא יהרוג אותי!" דיברתי בשקט. אולי זה יגרום למייק גם לדבר בשקט.
"אה כן?! אז מה הוא מתכוון לעשות לבן אדם הזה שהם עוקבים אחריו? לטוס אחריו לחו"ל ולאחל לו יום הולדת שמח?! את בעצמך אמרת שדניאל אמר שהם יתפסו אותו רק בסוף החודש."
"מייק…" לחשתי.
"שרלוט. תעשי מה שאת רוצה. מעכשיו, כל מה שקורה לך כבר לא באחריותי. אני עשיתי כל מה שאני יכול בתור אח גדול. רק אל תבכי לי אחר כך… אם תישארי בחיים בכלל" הוא לחש את סוף המשפט.
"מייק…" לחשתי שוב. הוא לא הקשיב. הוא כבר היה מחוץ לחדר.
הפלתי את עצמי על המיטה והתפרצתי בבכי. לי ולמייק תמיד היו ריבים קטנים, אבל תמיד השלמנו מהר, אחרי יום לכל היותר. מייק לא יסלח לי עכשיו, לא עוד יום, לא עוד חודש, גם לא עוד שנה. ראיתי את הכעס והעצב בעניו. בכיתי כל הלילה. בבוקר עיניי היו נפוחות מבכי. התקשרתי לג'יין לוודא שאנחנו הולכות ביחד. לקחתי את התיק וירדתי למטה.
"מייק, אם זה עוד פעם בגלל הבחור ההוא, אני דורשת שתלך ותתנצל!" אמא כעסה על מייק. זה לא הגיעה לו. הופתעתי שהוא לא סיפר לה את האמת.
"אמא, עזבי אותי… אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל לא כל העולם סובב סביבי."
"ביי…" אמרתי שעברתי ליד המטבח בדרך החוצה.
"את לא אוכלת ארוחת בוקר?" אמא הופתעה לראות אותי.
"לא…" יצאתי מהבית ליפני שהיא תעכב אותי.