בין אהבה למציאות

הקדמה:

לא ידעתי מה לעשות. אהבה זהו החלק הטוב ביותר בסיפור. האהבה שלי מתחלקת לשניים, מי שהעניק לי אהבה במשך כל חיי, ואהבת חיי.

אני אוהבת את שניהם, ובכל זאת, עליי לבחור.

"עלייך להחליט עכשיו!" הוא אמר לי. הוא צדק, הייתי חייבת להחליט. אני יודעת במה עליי לבחור, ובכל זאת כל כך קשה לי.

פרק 1:

"שרלוט, את לא חושבת שהגיע הזמן שיהיה לך חבר?" ג'יין החברה הכי טובה שלי מאז ומתמיד. "את בת שבע עשרה. את לא יוצאת למסיבות, אפילו לא של חברים קרובים, את כל היום תקועה בבית. אולי הגיע הזמן שתשתחררי קצת?"

"דבר ראשון:אני עדיין לא בת שבע עשרה, ודבר שני: כשיגיע הזמן הנכון, אני אפגוש את בן הזוג שמתאים לי, וכרגע אני בכלל לא לחוצה בנוגע אליו".

"אבל, שר. אין דבר כזה 'האביר על הסוס הלבן'. את צריכה לצאת כדי להכיר את האדם הנכון. אם תישארי לעולם בבית, הזמן והבחור הנכון לא יגיעו…" ניסתה לשכנע אותי.

"אוקיי, אני אחפש אותו שיתחשק לי…" ניסיתי לרצות את שתינו, אבל היא עדיין לא הייתה מסופקת.

"אבל עד שתחליטי לצאת לחפש אותו, הוא כבר ייתפס ע"י מישהי אחרת" היא התעקשה.

"וזה רק מחזק את התיאוריה שלי. הוא, כנראה, לא האדם הנכון…" התעקשתי.

"שר, גם האדם הנכון לא יחכה לנצח. הוא יתפשר… כולם מתפשרים בסוף".

"זו שטות".

"את לסבית? זו הבעיה, את מפחדת להגיד לי שאת לסבית? שר, אני ממש פתוחה לגבי בנושא הזה, אני לא מאמינה שדווקא את מכולם חושבת שאני הומופובית – " היא התחילה לברבר.

"אני לא לסבית, ג'יין, ואני גם לא חושבת שאת הומופובית. אני בסך הכל לא אוהבת מסיבות, זה כל כך נורא?"

"את מייאשת אותי" חצי חיוך מתוסכל התפרש על פנייה.

חייכתי בחזרה את אותו חיוך..

"אם אנחנו כבר מדברות על בנים, מה איתך?" ניסיתי להעביר נושא ליפני שהיא תחזור להתקיף.

"אני ופיטר בסדר גמור" היא ענתה מהר מידיי.

"מה קרה?". שאלתי.

ג'יין, היא אחת הבנות היפות ביותר שאני מכירה.שיערה ארוך ובלונדיני. היא גבוה ורזה, ועורה שזוף בצורה כל כך יפה.לא פלא שהיא זכתה בבחור כמו פיטר. פיטר הוא בחור גבוה ונאה מאוד. צבע שיערו חום בהיר.יש לו גוף שרירי מעט.הוא אליל הבנות אצלנו בבית הספר. פיטר אף פעם לא היה בראש מעיניי, למען האמת אף בחור מבית סיפרנו לא עמד בראש מעיניי… כל כך שמחתי בשביל ג'יין שהיא "זכתה" בפיטר. לא רציתי שהם יריבו, המחשבה שפיטר יפגע בג'יין עצבנה אותי מאוד.

היא חיכתה קצת, היה נראה שהיא מתלבטת אם לומר. "מרי, האקסית של פיטר מגיעה לביקור באורגון. היא עזבה אחרי הפרידה שלהם, למען האמת אני חושבת שהם נפרדו בגלל שמשפחתה עזבה את אורגון. בכל מקרה, יש לי תחושה שבימים האחרונים הוא לא מפסיק לחשוב עליה. אני כבר לא יכולה לעמוד לידו מרוב כעס"

"הוא מדבר עלייה הרבה?" שאלתי.

"לא, הלוואי שהוא היה מדבר, כך הייתי יודעת בוודאות שהוא חושב עליה. מאז שהיא התקשרה להגיד שהיא מגיעה לביקור הוא כל הזמן מעופף. את מכירה את פיטר, הוא אף פעם לא מעופף" היא עצרה לרגע, ואז אמרה בעצב שנשמע בברור בקולה "חיפשתי דיסק שהיה אמור להיות באחת המגרות שלו, ובמקום זה מצאתי תמונה שלהם, מהתקופה שהם היו ביחד" היא נאנחה."הם היו כל כך מאושרים ביחד".

"ג'יין…" חיבקתי אותה."הוא אוהב אותך, ואף תמונה לא תשנה את זה. הוא מתרגש קצת, אין מה לעשות. הם היו חברים לא מעט זמן, והוא לא ראה אותה שנתיים, ובקשר לתמונה אני בטוחה שהוא כבר שכח מימנה. הוא יודע שראית את התמונה?"

"לא, אני כל כך מפחדת שהוא ייפרד ממני, אז אני מנסה לא להתחיל ריבים. לא הייתה לנו שיחה נורמאלית יותר משבוע. אנחנו לא מתקשרים אחד לשנייה. הוא בטח כל היום יושב וחושב עלייה". אנקה נמלטה מפיה.

"ג'יין, תקשיבי לי עכשיו. את חייבת לדבר איתו ליפני שהיא תגיע לארץ. את חייבת להבין מה קורה. הוא לא ייפרד ממך!"