בין שתי עולמות

״נועה את מוכנה לצאת?״
״עוד 5 דקות אני מסיימת אמא!״
אמא שלי קוראת לי כבר בפעם החמישית בשתי דקות בערך!! לטענתה אנחנו מאחרים וצריכים כבר לצאת, אבל כמו תמיד השעון של אמא שלי מקדים בחצי שעה מכל שאר השעונים בעולם.

אז כמו שכבר יכולתם להבין, קוראים לי נועה, אני עוד מעט בת 16, ואני בדיוק עברתי לבית החדש שלי. בית גדול, עם שתי קומות, שני מטבחים, 6 חדרים, שני סלונים, שתי גינות עם בריכה גדולה באחת מהן, שתי חניות בקיצור בית חלומות, הבעיה היחידה היא שעכשיו אני נמצאת במרחק של כעשרים דקות מהבית הקודם שלי, כמו כן מהחברים שלי.
מאז שנולדתי אני נמצאת באותה עיר, אותה שכונה, רחוב, אפילו באותו בית, זאת פעם ראשונה שאני צריכה לארוז את חפציי ולהיפרד מהבית האהוב עליי.
אבל בסופו של דבר התרגלתי לרעיון, המרחק מהבית הקודם הוא בסך הכול 20 דקות, זה לא שעברנו למדינה אחרת, וגם עם בית כמו שלי אני בטוחה שהרבה היו רוצים להתחלף איתי. על דבר אחד לא נאלצתי לוותר ועל זה אני מודה, אני נשארת באותו בית ספר.
 
לפני כמה שעות הגענו לבית החדש והתחלנו לפרוק את הארגזים ולסדר את הכול, עוד מעט מישהו מהמועצה המיקומית אמור להגיע, יורם, שהולך להראות לנו את האיזור ואת המקומות שיש בו.
אם לא אמרתי לפני כן אז עברנו לקיבוץ, ולדעתי זה דווקא די מגניב, ואם לא תמיד אפשר לחזור הביתה ולגור עם סבא וסבתא ;)
סבא וסבתא שלי, גרו איתנו מאז ומתמיד, שהחלטנו שאנחנו רוצים לעבור לקיבוץ הם העדיפו להישאר באותו בית, ולא לעבור יחד איתנו. אז ככה שאם פתאום יימאס לי או לא יימצא חן העיניי אני תמיד אוכל לחזור לבית הקודם.

שיורם הגיע הוא לקח אותנו למועדון, מקום שיש בו מחשבים, סוני פלייסטיישן, אקסבוקס,מקרן לצפייה בסרטים וטלויזיות, הוא לקח אותנו למבנה המועצה, המקום בו יושבת ההנהלה שבכל בעיה ניתן לפנות אליה, כמו כן היינו גם בגולף, באולינג, בנחל שיש בקיבוץ ובבריכה, ששם הכול התחיל.

כשנכנסו לשטח הבריכה, יורם סיפר לנו שבתור תושבי הקיבוץ הכניסה שלנו חופשית, ושהבריכה פתוחה בכל ימות השבוע עד השעה 10 פרט לשישי, שהיא נסגרת ב6, ושבת, שהיא נסגרת ב8.
בתוך הבריכה היו אנשים ויורם אמר שבעוד כמה ימים כבר נכיר את כולם.
יורם פנה דווקא לשני הנערים שהיו שם, בני גילי פחות או יותר, כשהם ראו אותנו אחד מהם קפץ לבריכה תוך כדי שהוא עושה סלטה מסובכת כזאת, אז יורם אמר לו ״ מה גיא, אתה רואה חדשים ומנסה להרשים?״ אז הנער השני התחיל לצחוק ואמר ״אנחנו לא צריכים לקפוץ כדי להרשים ;)״ יורם צחק והוביל אותנו לתחנה הבאה. למען האמת אותי הם כבר הרשימו, שניהם היו בהחלט יפים, אותו גיא היה גבוה, בעל שרירים ופרצוף יפה, והילד השני שאת שמו טרם ידעתי הוא היה נראה פשוט מדהים.
בזמן שיצאנו משם שמתי לב שהנער השני, זה שלא קפץ למים, נועץ בנו מבט.

יותר מאוחר שכבר הגענו הביתה והספקנו לסדר את רוב הדברים, נשמעו דפיקות בדלת ואני פתחתי. ראיתי שם את יורם ושתי בנות, יורם אמר שאנחנו באותו גיל ושבטוח יש לנו על מה לדבר. הן הציגו את עצמן והתחלנו לדבר.
״שלום קוראים לי מעיין״, אמרה אחת מהן והצביעה על השנייה ״זאת ירדן ורק רצינו לברך אותכם בבואכם לכאן ולאחל לכם בהצלחה.״
״תודה רבה , לי קוראים נועה״ עניתי, ומיד שמעתי ״כמה טוב לדעת שיש פה כאלה אנשים נחמדים״ זאת הייתה אמא שלי, כמובן.
״חחחחחחחחח,בכיף :)״ .
חוץ מזה המשכנו לדבר, הן שאלו מאיפה הגענו, איך אני מתרשמת עד כה מהמקום בקיצור באמת היה לנו על מה לדבר.
״היום עושים על האש בגינה של אחד הילדים, יהיה מוזיקה והרבה אוכל, באלכם לבוא?״ מעיין שאלה אותי ואת עומר.
עומר זה אחי הגדול הוא בן 17 וחצי ות׳אמת לא מרגישים את ההבדל של השנה וחצי בנינו, אנחנו נראים כמו תאומים, מדברים על הכול כמו החברים הכי טובים! יש לי עוד אח קטן בן 8 קוראים לו דודי, ולפי מה שאומרים גם הוא דומה לנו. את הפרצוף לקחנו מאבא אבל את העיניים הבהירות לקחנו מאמא שלנו .
מעיין אמרה שבשעה 8 וחצי בערב הן יגיעו לפה ונלך ביחד לבית שבו עורכים את ה׳מסיבה׳.

וכמובן שאמא שלי שמחה ואמרה ׳ כנראה אחרי הכול לא כלכך נורא כאן, אה נועה?׳

וכמו שהן אמרו בשעה 8 וחצי הן הגיעו. מעיין אמרה ״וואו איזה יפה התלבשת, אמרתי לך שזה סתם על האש עם חברים, נכון?״ והתחילה לצחוק..
״ חחחחחחחחחחחחח תודה ״ , התחלתי לצחוק,״ מה את אומרת להחליף ?״
בסך הכול לבשתי חצאית מיני גבוהה בצבע תכלת עם גופייה לבנה.
לא תיארתי לכם את עצמי, אני בגובה הממוצע, רזה, עיניים ירוקות, שיער ארוך, מאוד ארוך, יש שיגידו שאני יפה, בלי להשויץ.
״ לאלאלאלא זה היה בצחוק, יאללה אתם מוכנים?״
״ שנייה אני אקרא לעומר… עומר!!!!!!! בוא כבר אנחנו מאחרים!!״
ברגע שעומר ירד יצאנו, מעיין אמרה שכל הילדים בני גילנו יהיו שם, שפה, בקיבוץ כולם מכירים את כולם, ושבעוד כמה זמן גם אנחנו נכיר אותם. זאת כבר הפעם השנייה שאומרים לי את זה.

כשעברנו על פני הבתים, מעיין וירדן עצרו אותנו ואמרו ״הנה זה הבית, אתם מוכנים?״ ונכנסנו.
מעיין לא צחקה מקודם שהיא אמרה שכולם מכירים את כולם ושיהיו שם מלא ילדים, הייתם צריכים לראות כמה ילדים היו שם, באמת הרבה, הייתה שם אווירה חופשית וכיפית. ראיתי שם אפילו את שני הנערים שהיו בבריכה יותר מוקדם באותו היום.
מעיין הציגה אותנו בפנײ כול הילדים, הבית היה של אוהד, והכרנו גם את שי, מור, אדיר, דנה, שירה, רון, חן, אדווה, והכרתי את גיא ( הילד שקפץ למים) עם בגדים עליו , את נאור אח של כפיר הילד שראינו בבריכה יחד עם גיא. הגילאים של כולם היו בין 15 וחצי עד 18.
לאחר היכרות ראשונית, כולם התחלקו לקבוצות, הייתה קבוצה שאכלה, קבוצה שניגנה בגיטרה, וקבוצה שסתם דיברה. עומר הצטרף לקבוצת המדברים, ואני, אני פשוט ישבתי לידם, עד שפתאום כפיר הפנה אליי שאלה