בית ארנול | פרק 4

Tiger 17/02/2013 502 צפיות 3 תגובות

אני ורוסלן הסתובבנו לכיוון הדלת הרביעית וחיכינו לראות מי יצא משם.
הדלת נפתחה כל כך לאט, באיטיות מותחת, מפחידה ואפילו מרתקת.
מי שיצא מהדלת זה בחור בלונדיני, צעיר, לא יותר ממני אבל יחסית לרוסלן הוא צעיר, נראה בערך בגיל העשרים.
הוא לבוש בבגדים כמו שלי ושל רוסלן, רק שעל בגדיו והקעקוע שלו מסומנת הספרה 4.
גופו חלק, פניו חלקות, הוא בהיר מאוד ואפילו חיוור בפניו, כנראה מהסיטואציה שאליו הוא הגיע. ניתן להבחין אפילו בחתך מסוים שיש על גבו, בטח זה ממאבק שהוא התאבק מהנינג'ות שחטפו אותו לכאן.
"שלום" פנה אליו רוסלן שנראה כרגע השפוי היחיד מבין שלושתנו.
הבחור התקדם אלנו באיטיות ובחן אותנו. רואים שהוא חטף שוק מהסיטואציה הזאת, אפילו יותר ממני. הוא ממש בהלם.
"בחור, אתה בסדר?" שאל רוסלן.
"תראה אותי" הוא התעצבן וצעק, "זה נראה לך בסדר? מה זה הדבר הזה?"
"אל תתעצבן עלי, גם אני איתך באותה סיטואציה, איך קוראים לך?"
"ג'ורג'"
רוסלן הביט בי ואני בו.
"אני רוסלן, והילד שכאן קוראים לו אנדרי" הוא אמר וניסה שטון הדיבור שלו ישמע רגוע ומרגיע, "גם אני וגם הוא נחטפנו לכאן בכפייה, אנחנו באותה סירה"
ג'ורג' נראה מודאג וחושש, נראה שהוא לא הכי מאמין לדבריו של רוסלן, מכיוון שיחסית לסיטואציה שאנחנו נמצאים כאן רוסלן מאוד רגוע.
דלת מספר שבע נפתחה לפתע, כולנו הסתובבו והסתכלנו על הדלת שמשם יצאה בסערה בחורה בלונדינית וצעירה.
היא הייתה לבושה בשמלה לבנה קצרצרה וצמודה, על השמלה באמצע בגדול הייתה מסומנת הספרה שבע, גם היא וגם ג'ורג' לבשו את השרשרת המוזרה הזאתי שהייתה לי ולרוסלן, הקעקוע שהייתה לאישה הייתה על הברך, קעקוע של הספרה שבע.
היא הסתכלה אלנו וראתה אותנו ואז צרחה, דמעות יצאו מעיניה.
"תרגעי גברתי" אמר רוסלן והתקדם אליה.
"תתרחק ממני!" היא צרחה עליו ורצה אחורה.
אני וג'ורג' הסתכלנו אחד על השני, שנינו נראינו בהלם מהמצב, אבל עדיין לא הגענו למצב היסטרי כזה.
הבחורה שמספרה שבע נראתה מטורפת והיסטרית, רוסלן חשש להתקרב אליה והתרחק שני צעדים ממנה שלא תפגע בעצמה או תקפוץ פתאום מהקומה השנייה לכיוון החלל של הקומה התחתונה, מה שנראה כמו חדר הסלון.
דלת מספר שמונה נפתחה, הופתענו והסתכלנו לראות מי יוצא משם, הבחורה, מספר שבע, שהייתה מבוהלת מאוד צרחה שהדלת נפתחה.
מהדלת יצאה במהירות ובהיסטריה בחורה נוספת, גם צעירה, שיערה אדום וקצר, עיניה חומות ועורה בהיר, היא נראת גם בסביבות גיל העשרים. עיניה מלאות דמעות, היא לבושה גם בשמלה הלבנה והמוזרה כמו של הבחורה שהיה עליה המספר שבע, גם השרשרת נראתה זהה, וכמו שחשבנו, היה עליה קעקוע של מספר שמונה על הרגל.
"וואו" צרחה מספר שמונה למראה ההיסטרי של מספר שבע, "תשתקי את מבהילה אותי!"
כשמספר שבע ראתה את מספר שמונה היא נרגעה, כנראה שיצור נשי נוסף בחדר הרגיע אותה למראה שלושת הגברים החצי ערומים עם הקעקוע המפחיד על החזה שלהם.
שוחחנו בנינו, אחרי שמספר שבע נרגעה ממש ומספר שמונה הצליחה להתאפס על עצמה.
למספר שבע קוראים אנסטסיה, היא בת עשרים, למספר שמונה קוראים קימברלי והיא בת עשרים ושתיים.
"למה אנחנו פה?" שאלה קימברלי, מספר שמונה, "מי הביא אותנו לכאן? מי הם האנשים המוזרים האלו שחטפו אותנו והתעללו בנו בצורה זוועתית כזאת?"
"אני לא יודע" ענה לה קולו השפוי של רוסלן, "מה שבטוח שזה נראה מעניין כל הסיפור הזה"
אני שתקתי, לא רציתי לדבר ולהגיב. דמעות עלו בעיני, רציתי שהסיוט הזה יפסיק כבר. לא רציתי לראות עוד אנשים, וידעתי שאני צריך לפגוש עוד לפחות חמישה אנשים, אני צריך עוד לפגוש את מספר אחד, מספר שתיים, מספר שלוש, מספר תשע ומספר עשר.
מה שלא יהיה, לא נראה לי שאם אצליח לצאת מהמקום הזה אני אצא ממנו כמו שאני, אם בכלל אצא.


תגובות (3)

המשך!!!!!!!!!
דחוף!!!

17/02/2013 11:31

מסכימה עם אנג'לינה, אתה חייב להמשיך!
סיפור מרתק, מעניין מה רוצים מהם ולמה דווקא הם נבחרו!
מחכה בקוצר רוח להמשך!

18/02/2013 02:20

תודה לכן נסיכות :)
אפרסם את הפרק החמישי בדקות הקרובות!

18/02/2013 09:52
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך