בלי לדעת כלום, פרק 12

עומר אסף כמו גנטלמן מושלם את נעלי שנחו על החוף, הוא כל כך חמוד חשבתי לעצמי.  "קדימה, בואי נלך לראות מה קורה שם."
אני ועומר התקדמנו למדורה, נערה בלונדינית אחזה את הגיטרה של עומר ומכשראתה אותנו הושיטה את הגיטרה אליו. חיפשתי בעיני את שירי, היא הייתה עם אותו בחור ולא שמה לב אלי.
"מה זה?" שאל עומר והושיט ידו אל פלייר שעבר מיד ליד. הדף היה בשחור לבן ועליו הכותרת 'ערב התעוררות- כולם מוזמנים' לפתע הדיבורים נחלשו והדף נלקח מעומר, אך בין רגע הכל הומשך כרגיל.
"אתה מתכוון ללכת?" שאל עומר את רון שהופיע מולנו והחזיר לעומר את הדף לאחר שסיים לקרוא בו.
"לא יודע," הוא אפילו לא העיף בי מבט אחד. שערו השחור נטף מים וכך גם גופו החסון, היה קריר במעט אך הוא לא רעד, אפילו לא קצת. הם לא היו נראים בחורים שהולכים לערב התעוררות או משהו שיחזק את האמונה שלהם… בעצם הם נראו בדיוק ההפך, מחפשים להתמרד.
"ניראה לי שאני אלך, אמר עומר, כאילו לעצמו. "את מתכוונת לבא?" שאל והסתובב אלי .
"מי עושה את זה? איפה זה? אמרתי ובחנתי את רון שעכשיו נעץ בי מבט זועף. עומר צחק והתחיל לדבר אך בלי כוונה המשכתי לשאול "עד מתי זה?" רון גיחך עכשיו ואיתו גם עומר. "את ממש חשדנית, תבואי איתנו. אל תדאגי אני ישמור עליך."  הוא חייך בסיפוק. הרגשתי מובכת, אך זו  תחושה שכיחה אצלי ואני רגילה להסמיק מכל דבר.
"אבל עכשיו נלך לגלוש." אמר והנהן לעצמו. הוא הניח את הגיטרה והפלייר על החול. "אתה לא מפחד שמישהו ישבור אותה?" מוזיקאים לא אובססים לכלים שלהם?
"אף אחד לא יעז לגעת בה,"
"לא בכוונה, בכל מקרה," הפעם היה רון זה שדיבר, קולו היה עמוק וסקסי באופן מפחיד. אני במצב ממש לא טוב אם התחלתי לבחון את קולו. רון התקדם חזרה לים והשאיר אותנו מאחור.
"אני אלך להביא את הגלשן שלי מהרכב ואבוא. את הולכת להנות!" קבע בחיוך והשאיר אותי לבד כשרון לפני עם הגלשן השחור שלו. לחכות לעומר או להתקדם אל הים? למה לעזאזל אני מהססת ככ כשאני ליד רון? השארתי את נעלי ליד הגיטרה של עומר והתקדמתי אל הים "חכה" צעקתי לרון. הוא נעצר ולא הסתובב אלי.
"איך אני אמורה להיכנס לגלוש? אין עלי בגד ים." נעמדתי מולו חוששת מעט שהוא לא יתייחס וימשיך ללכת.
"אני לא רואה איך זה הבעיה שלי, תורידי את הבגדים או משהו… " רון הרים גבה והצביע על בגדי. הוא כל כך גס רוח!
"אני לא מורידה את הבגדים!" קבעתי.
"למה? מה ההבדל בין חזייה ותחתון לבין בגד ים?" אמר מחייך מעט.
גיחכתי מההלם "אני גם לא אלבש בגד ים!"     רון התכופף אלי ולחש לי "אחלה, איך שבא לך…" והלך. פשוט הלך.
"אני לא מאמינה…" מילמלתי לעצמי.
"הי! צעק לי עומר שהתקרב אלי עם גלשן בידו. "למה את לא נכנסת?" שאל.
"אין לי בגד ים," אמרתי, נבוכה מעט פתאום. "למה לא הבאת? לא חשבת להיכנס?" הוא תקע את הגלשן בחול.
"לא ידעתי שאנחנו באות לפה. הסברתי. "עזוב…" קטעתי את השאלות שרצה לשאול. שירי כנראה לא אמרה לי לקחת בגד ים כי ידעה שאני לא אכנס בכל מקרה. "אני יכול להשאיל לך בגד ים מאחת הבנות פה…" "עומר אני… עזוב, אולי בפעם אחרת." חייכתי נוגעת בקצות אצבעותי בגלשן שנח לידי, התחשק לי לגלוש עכשיו. "כנס, אולי אני אשתפר מלראות אותך גולש" הוא חייך.
"אני לא יכול להשאיר אותך לבד,"
"למה לא? אני אוהבת להיות לבד. חוץ מזה אתה לא חייב להיות איתי, לא באתי איתך."  "אני רוצה להיות איתך."
"כנס, באמת שאני אוהבת פשוט לשבת מול הים" לא שיקרתי, ביליתי שעות מול הים הזה, חושבת ומנסה להבין כל כך הרבה דברים חסרי משמעות שעד היום איני מבינה חלק גדול מהם. "אוקי," הוא לקח את הגלשן ונכנס לים, כמו החבר שלו.