בלי לדעת כלום-8

יכולתי להבין שהגענו למקום לפי הריח, ריח העשן והזיעה חדר לתוך המכונית דרך החלון הפתוח לרווחה של עומר.
ברגע שעומר ביצע פנייה חדה לכיוון המבנה הוא פתח את חלונו ודיבר עם כמה אנשים תוך כדי נהיגה.
בכניסה למקום עמדו עשרות אנשים המחכים להכנס למועדון.
עומר חנה בצד והוציא את המפתח ממקומם.
"לא יודע אם תחבבי את המקום הזה, אבל תני לו הזדמנות; הוא לא כזה נורא כמו שאת חושבת." אמר ויצא מהמכונית לעברי ממהר לפתוח לי את הדלת.
"אתה לא יכול לדעת מה אני חושבת." אמרתי ושתינו צעדנו מחוץ למגרש החנייה.
עומר תפס את ידי ומשך אותי בין כל האנשים הרבים שחיכו להכנס. הוא נתן כיף לסלקטור ונכס ביחד איתי, מגונן עלי בידו מפני העומס.
"לא קשה לנחש מה את חושבת על המקום הזה" אמר לי וחייך.
החזרתי לו חיוך והבטחתי לא לשפוט עדיין.
המקום היה גדול אך למרות זאת הייתה בו צפיפות גדולה של אנשים והוא הרגיש קטן פי כמה ממה שהוא באמת.
בערך כל עשר מטר היה שולחן סנוקר או מכונות מזל.
בחלק קטן מאחורי הכל היה מגרש באולינג ולידו בר קטן. שולחנות הסנוקר לא היו כל כך עמוסים לעומת מכונות המזל והמשחקים.
עומר הוביל אותי לשולחן צדדי שעמדו סביבו שני בחורים, הם היו באמצע משחק.
הייתי הבת היחידה. קיללתי את עצמי חרש. איך שכחתי לברר אם יבואו בנות?
"הגעתם, " אמר נער בעל שחר חום, זהוב. הוא הסתכל עלינו וחייך לעומר.
"תכירי, זה בן אמר והצביע על הבחור שדיבר הרגע, עומר הצביע על הנער האחר " וסהר" הם כתגובה הרימו קלות את ידהם לשלום.
חייכתי חיוך מטופש עדיין חושבת על זה שאני הבחורה היחידה בנינו.
"על מה משחקים?" עומר התקרב אל השולחן ובחן אותו.
"עליה" אמר בן והזיז את ראשו לכיווני.
יכולתי להרגיש את הדם זורם לי קרוב לעור ואת החום המזדחל לאט.
עומר חטף לבן את המקל ואמר לו שיפסיק.
"רוצה לשחק?" שאל אותי.
"לא שיחקתי אף פעם," הודתי.
"אני יודע, אמר ומשך אותי אותי אל השולחן, בן הגיש לעומר עוד מקל ועומר תקע לי אותו ביד.
"זה לא קשה. רק צריך להתאמן קצת. בנתיים אנחנו נוותר לך טיפה."
סהר היה זה שידבר עכשיו "דבר בשם עצמך," הוא לא צחק אך היה בעיניו ניצוץ של הומור.
עומר אסף את הכדורים למשולש באמצע "אני ואם נגד שניכם"
"מוסכם, אם" אמר סהר וחיכה את שמי.
עומר לחש לי להתעלם מסהר. "הוא ממש אחלה של בחור אבל כשזה נוגע לתחרות הוא קצת… מלחיץ."
בן פתח והכניס ישר כדור סגול. בפעם השניה הוא פיספס.
עומר חייך "רוצה להתחיל?" הוא מתוק, כל הזמן שואל אותי לדעתי.
"תתכופפי מעט ותתפסי את המקל בצורה הזאת, אמר והדגים לי איך לתפוס את המקל שלא יברח.
"תנסי."
אז באמת ניסיתי,
לא הצליח.
המקל בכלל לא פגע בכדור הלבן. "לא נורא, לא קשה לנצח את הלוזרים האלו." אמר וצחק מעט.
"הולך להיות לך כל כך קשה שיצא לך בטעות קקי במכנס," זרק לו סהר וכיוון את המכה.
הם באמת שיחקו כמו שתי מקצוענים. לא שעומר היה גרוע, להיפך, הם הובילו אבל לא בהרבה; בהתחשב בעובדה שעומר שיחק בשביל שנינו…
"את תישתפרי," ניסה לעודד אותי.
באמצע המשחק פרשתי ונתתי לעומר לשחק לבד נגד שניהם. למרות שהוא כל תור שאל אותי מחדש ואני סירבתי בנימוס. סהר שלח אלי חיוך שלא הצלחתי לפרש,
כיווצתי את גבותי לעומתו וזה גרם לו ולבן לצחוק בקול רם.
"מה מצחיק את שניכם?"
רון התקרב אלינו, הוא היה כל כך.. וואו.. חתיך.
הלבוש שלו היה פשוט; הוא לבש חולצה אפורה חלקה וגינס בהיר.
הפשוט הזה נראה עליו מיוחד. שקט ועם זה רועש.
הוא העביר את מבטו מעלי כאילו אני עוד סתם מישהו שיושב ומסתכל עליהם משחקים.
שזה בעצם מה שבדיוק עשיתי…
"איפה היית גבר? שאל אותו בן, "אנחנו קורעים פה את עומר והחברה שלו."
נחמד שהוא הכליל אותי בכלל במשחק.
"אנחנו הכדורים השלמים, הסביר עומר לרון , "ואתם הייתם מתים לקורע אותנו." אמר לבן וסהר.
רון הסתכל עלי כעת.
הוא לא שיחרר את מבטו ממני, לא רציתי להיות זאתי שתסב את מבטה ראשונה אך מבטו היה כל כך חודר ובוחן שהייתי חייבת להסב את מבטי לרצפה.
זה היה התור של עומר והוא כהרגלו הסתובב אלי ושאל אם אני רוצה לשחק.
הסתכלתי על רון, הוא הביט בי וחיכה לתשובתי.
החיים לא שווים ללא סיכונים, נכון?
לקחתי מעומר את המקל. עומר הנחה אותי איך לכוון והשתדל לתת לי קצת מרחק.
"תכווני" לחש לי וזז אחורה.
'אבא בבקשה שילך לי הפעם, רק הפעם' מילמלתי לד' והזזתי את המקל אחורה כדי לתת את המכה. אם אני אני יפשל אני יאדים מבושה. 'רק הפעם,' ביקשתי שוב.
אם מבטים היו יכולים להרוג, הייתי מתה כבר מזמן.
רון לטש בי מבטים ללא בושה.
דחפתי את המקל קדימה במהירות.
לא הרמתי את עיני ולא קמתי.
קיוותי שהמכה הייתה טובה. עומר חייך ונגע בי בכתף, "הצלחת להכניס אחד. אמר "מכה לא גרועה בכלל; לי* היה קשה להכניס אותה אם הייתי מנסה."
רון ישב על הכורסה שישבתי עליה לפני שניה בפיסוק רגליים וחייך אלי.