בלי משחקים- פרק 7

פרק 7- הוא יודע

עמדנו במסדרון צמודים זה לזה, מתנשקים ואוחזים אחד בשני בחוזקה.
אסור לי לעשות את זה.
אסור לי לתת לזה לקרות.
״מה נראה לך שאתה עושה?!״ שאלתי מתנתקת מהאחיזה החזקה שלו, יכול להיות שהכאבתי לו.
ראיתי הפתעה על פניו, אך מיד ההפתעה השתנת לפרצוף השחצן שלו. הוא היה גאה בעצמו.
בלי לדעת מה אני עושה, רצתי משם, לאורך כל המסדרון.

״מצטערת שאיחרתי״ אמרתי כשנכנסתי למעבדה, לשיעור ביולוגיה.
סללתי את דרכי לשולחן שלי, שהיה בקצה הכיתה. אותו השולחן אמור להיות גם השולחן של מאט, שהיה השותף שלי לשיעור. אבל הפעם, השולחן היה ריק.

התיישבתי במקומי. נראה שהתלמידים היו באמצע ניסוי. רק אני ישבתי שם, נסערת, תקועה עמוק במחשבות, מנסה לעקל את מה שהיה במסדרון.

״אמילי וודסון,״ שמעתי את קולו של המורה. הרמתי את ראשי מהשולחן. ״גם מאחרת וגם לא עובדת בזמן שכולם כן?״ הוא שאל בהתנשאות.
״אני מצטערת פשוט-״
״הצטערת כבר מקודם, פשוט צאי מהכיתה.״ הוא הצביע על הדלת. בלי להתווכח, קמתי ולקחתי את התיק שלי איתי.
הלכתי לכיוון שירותי הבנות, מוציאה את הפלאפון מהכיס.
התיישבתי על אחד הכיורים, מסתכלת על הפלאפון שלי. הייתי צריכה לפרוק. הייתי צריכה לדבר. עברתי בין אנשי הקשר שלי, עוצרת על זואי. זכרתי שבימי ראשון כמו היום היא לא איתי באותו שיעור ביולוגיה, אלה באיזה אירגון בבית ספר אליו נרשמה. התקשרתי אליה.
״הלו?״ שמעתי אותה עונה.
״זואי! אני חייבת לדבר! זוכרת שסיפרתי לך השבוע עליי ועל מאט?״
״אממ, כן..״ היא רמזה לי להמשיך.
״אז התנשקנו! עכשיו. באמצע ה-״ היה צפצוף שהגיע מהפלאפון שלי. ״חכי רגע זואי. יש לי ממתינה.״
הסתכלתי על הצג, ראיתי את המספר של מאט שעוד היה שמור לי מלפני שנה או יותר. רציתי לשמוע מה יש לו להגיד.
״נו, אז איך היה?״ שמעתי אותו מצד השני של הקו.
״תסתום מאט. תחשוב שזה לא קרה.״ אמרתי לו, ניסיתי להסתיר עד כמה הייתי מופתעת שהתקשר. כל מה ששמעתי ממנו היה צחוק.
״עכשיו חכה, כי יש לי ממתינה.״ אמרתי והעברתי לשיחה שלי עם זואי. ״זואי! מי שהיה בממתינה היה מאט!״ קראתי ״מה להגיד לו?״
״שאת חושבת שהוא מגעיל, נסי להעליב אותו, תראי לו שאת לא בעניין.״ העברתי לשיחה עם מאט.
״רק שתדע, שאתה באמת מגעיל!״ צעקתי לפלאפון. ״אוי נו באמת אמילי, תחסכי לי את ה-״ הוא התחיל לאמר בזלזול אבל העברתי מיד לשיחה עם זואי, מתחמקת מלשמוע את מה שיש לו להגיד לי.
״מה עכשיו, זואי?״
״תגידי לו שמבחינתך לא היה כלום.״ היא אמרה. ״אוקיי, תודה זואי!״ הייתי לחוצה. העברתי לשיחה עם מאט.
״תקשיב מאט, מבחינתי לא-״ עצרתי את המשפט באמצע.
״מבחינתך לא מה?״ הוא שאל, שמעתי חיוך בקולו. עיצבן אותי שאני הייתי לחוצה כל כך והוא רק צחק מכל הסיטואציה. לחצתי על המעבר שיחות.
״זואי! אני לא יכולה להגיד לו את זה! אני חושבת שבאמת אהבתי את הנשיקה הזאת! אני חושבת שבאמת נהניתי ממנה! היא הייתה חזקה, משמעותית ו-״
״ידעתי!״ שמעתי את מאט מהקו השני.
״מאט?!״ הייתי בשוק. כנראה שהכפתור למעבר השיחה לא נלחץ לי. הוא שמע את כל זה! בלי לחשוב פעמיים, העברתי לשיחה שלי עם זואי, הפעם רציתי לוודאת שהשיחה באמת עברה, לכן ניתקתי את השיחה של מאט. נשארתי רק אני וזואי.
״נו, אז מה הוא אמר?״ היא שאלה.
״זואי, כל השיחות האלו! מאט שמע שאמרתי, שנראה לי שאהבתי את הנשיקה הזאת..״ הייתי לא בטוחה. ״פלאפון מטומטם.״ לחשתי לעצמי. ״אמילי, הייתי שמחה מאוד לעזור לך עכשיו עם כל הבלאגן הזה, אבל אני חייבת ללכת. מסתבר שצריכים אותי כאן למשהו״ היא נשמעה עסוקה.
״בסדר זואי, אני לא אפריע לך ואערב אותך בכל הבלאגן הזה שאני נמצאת בו.״ אמרתי לה.
״ביי אמילי, בהצלחה עם מאט. תזכרי שאת יכולה להראות לו שאת יותר חזקה ממנו! תוכיחי לו שאת מסתדרת יפה מאוד בלעדיו!״ היא אמרה לי וניתקה.
נשארתי עם הפלאפון ליד האוזן, חושבת על המילים שלה. ׳להראות לו שאני יותר חזקה ממנו. להוכיח לו שאני מסתדרת יפה בלעדיו…׳ זה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות.