בעיה נפשית -פרק 1-

ישבתי בבר, עיניי נעוצות בבחור חום השיער שיושב בקצהו. שיערו היה חלק וקשור בזנב סוס. הוא נעץ מבטו בכוס הבירה, אישוניו השחורים הכמו צפים בתוך אוקיינוס סוער וכחול בוהק נעו לכיווני ונעצרו. הוא סובב את ראשו כלפיי ולחש לברמן משהו. "ההוא שלח לך בירה" הברמן הנהן לכיוונו של הבחור, שלא היה צריך לעשות זאת כי הבר היה ריק מלבדנו. הוא מזג לי את המשקה התוסס והצהוב לכוס שקופה וגדולה. בחנתי את הבירה והחזרתי לברמן. "אני לא שותה" הכרזתי וחייכתי בביישנות. הברמן, שעל תגית השם היה רשום "יואב", הלך לבחור ואמר לו "אם אתה רוצה להתחיל איתה פשוט לך אלייה". הבחור הסמיק והתיישב על כיסא הבר שלידי. "קוראים לי מיכאל, אני בן 22" הוא אמר, ואני, נהנית לחשוב שהוא נבוך, עניתי "קוראים לי עינת". מיכאל הוציא את הטלפון הסלולרי מכיסו , כחכח בגרונו ואמר "אנחנו מצטלמים, עכשיו".

מיכאל ועינת, בני ה26, פתחו את אלבום התמונות המשותף והגדול שלהם, המתאר חמש שנים של אהבה וריבים, זכרונות טובים ואלה שפחות. התמונה הראשונה הייתה בבר בתל אביב, מלפני חמש שנים בדיוק, שמיכאל מחזיק כוס משקה ועינת – מים.