בעיה נפשית -פרק 2-

"זה לא יכול להיות!!!!" צעקתי בבית המשותף הריק. מיכאל אמור לחזור מהעבודה בדיוק עוד שעה. יש לי זמן לעשות עוד בדיקה. "לעזאזל" לחשתי, שהבדיקה הראתה חיובי. מיכאל יכעס. בכיתי עד עמקי נשמתי, ומיששתי את הבטן. יש פה גוזל או גוזלית קטנים שעומדים למות בהפלה. למה זה קורה? שמעתי דפיקות בקצב על הדלת, והסתכלתי בעינית. זה מיכאל. הדמעות התחילו לרדת מעיניי ופתחתי את הדלת. "למה את בוכה?" הוא שאל ונבהל, מזג לי כוס מים והוביל אותי אל הספה. הוא התיישב לידי. "אתה תכעס…" בכיתי והוא לקח את ידי. "אני לא אכעס. תספרי לי" הוא ליטף את ידי בעדינות ונתן לי את כוס המים. "אני בהריון" לחשתי, ועיניו הוארו.
"את בהריון?" שאלתי, כדי להיות בטוח. היא הנהנה ומלמלה "אני אעשה הפלה כמה שיותר מוקדם…". ואני רק צחקתי. "אני עומד להיות אבא!!!" צעקתי באושר והיא צחקה, "היא בהריון!" לחשתי ומחיתי את הדמעות מעיניה. הרמתי אותה באוויר, משהו שכנראה לא אוכל לעשות עוד כמה חודשים, והתחבקנו חזק חזק, מרגיש את הבטן הרזה שעכשיו עומדת ליצור חיים חדשים.
לאחר שלושה חודשים וכל הבדיקות הנחוצות, הגיעה המסקנה – העובר בריא ושלם וזאת בת!!!
בשבוע ה39, הרגשתי כאבים עזים בבטן, ולפתע השמיכה כולה התרטבה. ירדו לי המים. "מיכאל" נאנקתי בזהירות, מנערת אותו. "אני עומדת ללדת". אמרתי והוא חייך, עיניו הסוערות מסתכלות באהבה על בטני הגדולה.