בעקבות היהלום – פרק 2 – נאבדים ביער

"חשבתי שאת מתה"
בינתיים אחרי כל ההתרגשות שהייתה פה לא שמנו לב להגה של המכונית ופשוט לאט התחלנו לצנוח ניסיתי להשתלט על המגעים, שום דבר לא עבד "כולם קחו את הדברים הכי חשובים !" צעקתי בפניקה, התחלתי להזיע, פתחתי את המגירה שמתחת להגה ומצאתי שם כפתור למצנחים ארזתי את כל הדברים, ניגבתי את הזעה שלי הסתכלתי על כולם, הם הראו שהם לחוצים אבל לא הוציאו מילה קמטו את המצח והסתובבו באוטו (הוא גדול יותר מאוטו רגיל) לחצתי על הכפתור ונחתנו באיטיות באמצע הירידה ניסיתי לתפוס את כולם, כבר נחתנו על הקרקע הייתי שמח שכל זה כבר נגמר, וכשהבטתי הצידה לא ראיתי אף אחד אז התחלתי לקרוא את לאנשים
"גוני ?"
"פה!"
"גיימסון?"
"פה!"
"סוכנת 55"
לא נשמע צליל
"סוכנת 55 זה לא צחוק !"
התחלנו להסתכל סביב ושוב נכנסנו לפניקה קטנה
בצרחה האחרונה שלי "סוכנת 5…" והיא נפלה לי על הראש, "זה לא היה כל כך כואב" התוודתי
וכשקמתי גוני אמר "כי נפלתה עליי" במצח מקומט, ישר אמרתי "בואו נלך לקחתי איתי מצפן ומפה"
התחלנו ללכת בין העצים לראות איפה אנחנו, ביקשתי מהחברים שלי שיסתכלו סביב טוב טוב אם הם רואים משהו גדול או מיסתורי, הגיעה הלילה לא מצאנו שום רמז לאיפה אנחנו לכולם כבר כואבים הרגליים וכל הגוף לקחנו לעצמנו מערה קטנה אבל מספיק גדולה בשביל לאכלס את כולנו, פרקנו את חפצינו והלכנו לישון, באמצע הלילה התחלתי לשמוע רעשים מחוץ למערה הם לא היו סתם רעשים, אלו היו רעשים של חיות, בהתחלה שמעתי צעדים רעשנים מאוד שמוחצים עצים, ואחרי זה שמעתי חיות צווחות, כאילו מישהו הצליף בהם בשוט, הוצאתי מחצית מהראש שלי בשביל לראות מה קורה בחוץ, אכן אלו היו חיות אבל לא סתם חיות, אלו חיות מעבדה שעברו שינוי למוטציה מפלצתית, הם הריחו את הפחד שלי והסתכלו לכיווני הערתי את גיימסון, אמרתי לו שאנחנו צריכים להגן על "ג'וני ועל סוכנת 55", הוא הסכים ואמר תוך כדי שהוא מנדנד את ראשו מכרית העלים שהוא עשה לעצמו, "אתה יודע שהם שלה הוא מרי?" הוצאתי נשימה של עייפות ושאלתי אותו "טוב נו מרי, לקחתה נשק ? בוא כבר!" הוא הוציא רובה שלא הדוקטור הביא לו, הייתי מופתע לא היה לי זמן לשאלות אז פשוט דחפתי אותו החוצה עם כל הציוד והתגנבנו, סביב החיות בשביל לראות אם הן מזיקות, התחלנו להתקרב לכיוונן, בטעות דרכתי על ענף קטן, החיות הסתובבו ורצו אחרינו, רצנו כמו שהחיים שלנו תלויים בזה וזה דיי נכון, כשתפסתי מספיק מרחק הסתובבתי ויריתי בהן, ראיתי איך הרגליים שלהן מתחילות לקפוא ככה הקרח מתלבש על כל הגוף שלהן, הבטתי בהן זמן מה בשביל לראות של איזה מדען חולני ומטורף מסוגל לעשות כאלו מוטציות, היה לי ספק שזה היה הנץ, אבל הוא לא היה יכול לעשות את זה לבד… אם יהיה רק רמז אחד
המזג האוויר והשעה השפיעו על התיפקוד שלי לא הצלחתי כמעט לראות את המוטציה, אני יודע שאם אני ילך אז החייה תתפשר ותלך אז קראתי לגיימסון והלכנו, וכשהגענו בקושי הצלחתי לשבת וכבר נרדמתי בבוקר אני מתחיל לשמוע רעשים של אבנים נופלות וצעקות קטנות לאט לאט הצעקות הופכות להיות יותר חזקות וגם הרעש של האבנים אני פוקח את העיניים ורואה את המערה סגורה, והחברים שלי מנסים לסגור את הפתח ותפרים ענקיים צצים בכל חור שיש בין האבנים. ישר קמתי והתחלתי לעזור להם, לקחתי את האקדח לי הוצאתי אותו מחוץ לחריץ ופשוט יריתי עד שכבר לא שמעתי יללות הורדנו את האבנים, והבטנו בחיות הקפואות שאני וגיימסון ראינו באותו לילה ישר אמרתי "תארזו את החפצים שלכם וטוסו מפה ! חייבים לבנות משהו !" לקחתי איתי את מרי וגייסון ואמרתי לג'וני לאסוף עצים, לקחתי את זוג הסוכנים לטפס על עצים לאסוף חלב קוקוס וצמחים לדלק,
התחלנו לבנות במרץ לקח לנו כמה לילות להשיג את כל העצים בשביל שתהיה לנו מכונית,