בת האביב -פרק 3-

מהפרק הקודם:
הסתכלתי, ובאמת נער העלים זז. הוא מצמץ, והניע את ראשו. "אתה שומע אותי?" שאלה שוהם. הנער הנהן. "תסיר את המגננות שלך. אתה בטוח פה." הנער עשה כבקשתה. "איפה אני?" הוא שאל, קולו סדוק ויבש. "מחנה הייחורים. אין לי מושג איפה זה בדיוק. הרגע הגעתי. רוצה מים?"
_____________
הוא הנהן לאט. הושטתי לו את הבקבוק וחייכתי. הוא חייך אלי בחזרה. "מי את?" "אני קאסיה. איך קוראים לך? מה העונה שלך?" שאלתי בזהירות. "בן. אין לי מושג. אולי חורף?" "יכול להיות שאתה בן חורף, בהתחשב בכאב הראש שקאסיה קיבלה כשהגנת על עצמך אוטומטית." שוהם אמרה בקרירות. "מי עשה לך את זה?" התערב ארי. "אני. תקפו אותי. קראתי לעלים להגן עלי, וזה השתבש. אני מצטער שתקפתי אותך. לא התכוונתי." הוא התנצל. "זה בסדר, עבר לי" חייכתי. "אתה יכול להוריד ממך את העלים?" שאל ארי. "כן, בטח. אבל הייתי ממליץ לכם לצאת מהחדר. זה יהיה מראה לא נעים. יש לכם בגדים להחלפה?"
***
ארי הוביל אותי ואת בן לחדר האוכל. לבן היה שיער חום כתמתם. טבעי. הוא אכל מגוון רחב של פירות. כשהושטתי לו יד לפני שנכנסנו לחדר האוכל, הוא שמט את ידי במהירות מפחידה. "את עומדת לפרוח." הוא אמר. "כן. בפעם הראשונה! נכון שזה מרגש?" שאלתי אותו. "כדאי שתזהירי את שאר הבנים. במיוחד את ארי." הוא אמר. "הוא צריך לדעת. את תצטרכי תזונה שונה אם את רוצה שהפרח שלך יהיה בריא."
הדלתות נפתחו. היו שם בערך חמישים בני פיות, עם שיער בכל צבעי הקשת. כשארי הוביל אותנו לבמה שהייתה בקצה, אספתי את שערי לזנב סוס, כדי שלא ימשוך תשומת לב. בן העביר את ידו בשערו כדי להחזיר לו את צורתו הטבעית. נזכרתי באיך שהוא נראה לפני כן, כולו פצוע ומדמם. הצטמררתי.
"בני ובנות פיות יקרים שלנו." פתח ארי. "בוודאי הבחנתם שהגיעו חניכים חדשים." הבחנתי בנערה שהוציאה אותי מהמשאית. חייכתי אליה, והיא נעה בעצבנות בכיסאה. "א… ארי? למה היינו צריכים לחטוף אותה? לא היה מספיק לבוא אליה הביתה ולהגיד לה שהגיע הזמן?" היא שאלה. "שאלה מצויינת, נטלי" התערבה שוהם. "אני בטוחה שארי תכף יסביר." "כמו שהתחלתי לומר, נאלצנו לחטוף את קאסיה, כיוון שרצינו לדעת האם יכולת מסוימת שלה באה כבר לידי ביטוי, ורצינו לבחון את התגובה שלה לחטיפה." הוא הסביר. אה. אז בגלל זה הם קשרו אותי במשאית. נחמד מצידם. "אמרת שתגיע מישהי חדשה. אבל הגיעו שניים. הוא גם משלנו?" שאל נער עם שיער חום, ושורשים ירוקים. "לא ידוע עדיין. הוא הגיע אלינו בצורה שונה. מצאנו אותו אחרי קרב, לפני שהוא הסיר את המגננות, ולא ידענו מה קרה לו, אז לקחנו אותו לכאן. נבדוק ברשימות אם הוא ייחור." ענה ארי. "ואם הוא לא ייחור?" שאלה נערה חיוורת בעלת שורשים וורודים. בן העיף לעבר ארי מבט.
"אז אני מניחה שזה תלוי בו" ענתה שוהם. בן ואני ירדנו מהבמה והתיישבנו ליד שולחן פנוי. כשארי חלף לידינו מיהרתי לתפוס בידו. "אני עומדת לפרוח" לחשתי לו. הוא הנהן. שוהם ניגשה אלינו עם מגוון רחב של מאכלים, ואני ובן טרפנו את האוכל, מתעלמים מהמבטים שנעצו בנו. כשסיימנו, קמו כמה נערים וניגשו אלינו. "ברוכים הבאים. עוד מעט יתחילו השיעורים לפי עונות. מה העונות שלכם? דרך אגב, אני קייטלין. אבל אתם יכולים לקרוא לי קייט." אמרה הנערה החיוורת עם השורשים הוורודים. "אביב" עניתי. "לא ידוע" ענה בן. הבטתי בו בהפתעה. "ושלכם?" הוא נעץ מבט היישר אל קייט. "אני בת סתיו, ושון הוא בן קיץ, גיא גם, ומאיה בת אביב." ענתה קייט. מאיה חייכה אלינו. "שון בא אלינו עם טרןלים. הם רדפו אחריו והוא הגיע לפה. כמעט איבדנו את טל במתקפה. "טל?" שאל בן. "מי שקדם לארי. הוא העדיף לחזור לאבלון, ולשלוח מישהו אחר במקומו" ענה שון. "ואת לא צריכה ישר להתחיל לרכל, *קייטלין*" הוא הוסיף. מאיה גיחכה בלי קול. "טוב" אמרה. "אני מאמינה שצריך להראות לכם איפה תישנו" "נכון מאוד" נשמע קולה של שוהם. קייטלין הסתובבה בבהלה. "בן, קאסיה, בואו אחרי" שוהם כבר החלה להתרחק, ואנחנו מיהרנו אחריה.